איש ואשתו- זוגיות או ברית?

בברית הנישואין בני הזוג כורתים ביניהם ברית נאמנות ומחוייבות הדדית, שנועדה להישמר עד יומם האחרון, ואמורה לעמוד במשברים שעלולים להיות להם

לפני כעשור חל שינוי בשימוש במונח מרכזי בתחום הקשר בין איש לאשתו. במקום הסטטוס 'נשוי' או 'נשואה', נכנס השימוש במונח 'בזוגיות', והוא הולך ומשתרש בשיח, ולא בכדי. המונחים משקפים את התפיסה העומדת ביסודם, גם אם לא כל המשתמשים בהם מודעים למשמעותם, ומזדהים איתם באופן מוצהר.

גם בעבר הייתה אבחנה מושגית של המצב בתקופת ההיכרות וה'חברות' שלפני הנישואין ובין המצב שלאחר מיסוד הקשר בשם מחייב: 'נישואין' 'איש ואשתו', 'אישה ובעלה'. או במונח המחייב יותר: 'ברית הנישואין'. המונח 'זוגיות' משקף ביטוי אוורירי של קשר עכשווי בין בני זוג, זמני למדי, שאין בו מחויבות מוחלטת, ארוכת טווח לעתיד, של בני הזוג זה לזו, וגם לא להקמה של תא משפחתי משותף וגידול ילדים.

יש הרואים את השינוי הזה כחלק מההשפעות של העידן הפוסט מודרני, שמתאפיין בקושי להתחייבויות מוחלטות, ארוכות טווח, ובכריתת בריתות. ויש הרואים בו תוצאה של שחיקה כללית במעמד של המוסד המשפחתי, ובהשפעה של המתירנות על התרבות המערבית.

אחד המאפיינים של העם היהודי, לאורך כל הדורות, הוא ה'משפחה היהודית'. מחד גיסא, במרכזיות שהיא קיבלה בתוך הקהילה היהודית ובמקומה בהלכה ובהגות היהודית, ומאידך גיסא, בהתייחסות של אומות העולם, שהתבוננו בה מבחוץ וציינו את ייחודיותה. כאשר בלעם צופה על מחנה ישראל במדבר הוא התפעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד ה). זו אחת הסיבות לשרידות העם היהודי, ושמירת מורשתו, למרות התלאות שעבר.

על ברית הנישואין אומר הנביא: "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב יד). ה'ברית' היא ביטוי למחויבות עמוקה יותר, שאינה באה רק להסדרת מערכת היחסים הבין אישית בין בני הזוג. בני הזוג כורתים ביניהם ברית נאמנות ומחוייבות הדדית, שנועדה להישמר עד יומם האחרון, ואמורה לעמוד במשברים שעלולים להיות להם בדרך. ברית עמוקה ותובענית של דבקות ואהבה.

לא בכדי נקראת הקמת המשפחה 'קידושין', ובמעמד זה אנו מברכים: "אֲשֶׁר קִדַּשְׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׁוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה ד' מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין" (עפ"י כתובות, ז ב). היהדות רואה במשפחה ובזוגיות ערך אלוקי, מטאפיזי, "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן" (סוטה יז א).

המבול שעליו אנו קוראים בפרשתנו היה אתחול מחודש של העולם. העולם הגיע לשפל מוסרי שגרם לו לכלות את עצמו. "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו יא), השחתה של גזל וחמס, של זנות וזימה ופגיעה במסגרת המשפחתית, שגרמה להתפוררות האנושות וכיליון שלה את עצמה: "'והנה נשחתה' – מעצמה. כי בזולת עונש הייתה בדרך השחתה בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה, ובגזל המקלקל המדינות" (ספורנו שם).

הבאים לתיבה, שורדי המבול, היוו את מולקולת היסוד שממנה אותחל העולם החדש המתוקן והמשודרג. בציווי לנח מודגש מטבע הלשון 'איש ואשתו', גם לגבי בעלי החיים, כמטבע יחודי בתורה: "וַיֹּאמֶר ד' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וגו'. וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז' א-ז).

'אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ' הוא ביטוי של קשר הדוק סימטרי מוקפד ומחייב, הוא יהיה התשתית של העולם החדש והמתוקן שנולד לאחר המבול. שתהיה בו 'ברית' מחייבת ולא רק 'זוגיות'.

ומכאן גם ברית הנצח של הקב"ה עם האנושות, בהמשך הפרשה, שלא יכרית אותה לעולם. והאות לברית הקשת בענן: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ וגו'" (בראשית ח ט).

בברית הנישואין בני הזוג כורתים ביניהם ברית נאמנות ומחוייבות הדדית, שנועדה להישמר עד יומם האחרון, ואמורה לעמוד במשברים שעלולים להיות להם

איש ואשתו- זוגיות או ברית?

הרב אליעזר שנוולד