הקושי של נח בסגירת התיבה

התורה מתארת את נח כאיש צדיק, אך חלק מחכמנו, בהתבססם על המילה "בדורותיו", למדו שרק בדורו היה צדיק אבל בדורות אחרים היה נחשב לאדם רגיל. רש"י: "…ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

את ההבדל המשמעותי בין אברהם לנח מתאר ר' מנחם מנדל מקוצק במשל יפה: "צדיק אחד שהיה בימיו שהוא צדיק אין פעלץ [במעיל]. הפירוש הוא שיש אחד שעושה לעצמו בימות החורף בגדים חמים כדי שיחם לו, ויש אחד שמחמם את הבית מאד. מה חילוק בין זה לזה? שזה שעושה בגדים חמים לו חם, אבל לאחרים אינו מועיל כלל, וזה שמחמם הבית אזי לאחרים גם כן טוב".

בעוד שנח לבש מעיל כדי להתחמם הרי שאברהם אבינו ביקש לחמם את כל הסביבה ולכן הדליק את התנור. נח לא עשה מספיק כדי להשפיע על סביבתו ויותר פעל להצלתו הוא. מצד שני, מפסוק אחר ניתן ללמוד נדבך נוסף על אישיותו של נח: "וְהַבָּאִים… מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ". רגע לפני תחילת המבול הקב"ה סוגר את התיבה של נח. ולכאורה קשה, וכי נח לא היה יכול לעשות זאת בכוחות עצמו? רש"י מביא את מדרש חז"ל, שנח היה מוקף בדובים ובאריות וכאשר נשקפה סכנה לחייו סגר הקב"ה את התיבה על מנת להצילו.

לעומתו ר' יוסף בכור שור מסביר אחרת: "נח היה מניח התיבה פתוח לבהמה ולעופות ולכל המינים, שהיו באין לינצל אליו, וכשבאו כולם היה ירא לסגור אותו, דירא שמא לא באו כולם …".

לדבריו, נח חש קושי מוסרי לסגור את התיבה, שמא יישארו בעלי חיים בחוץ ויושמדו במבול. לכן נאלץ הקב"ה לסגור את התיבה בעל כורחו של נח.

לדעתי, ניתן לומר אף יותר מכך. נח הבין שסגירת התיבה היא תנאי לתחילתו של המבול. נח אמנם היה "צדיק בדורותיו- צדיק בפרווה" ולא עשה את כל מה שנדרש על מנת להציל את העולם, אבל מוסרית הוא לא היה מסוגל לסגור את התיבה, ביודעו שסגירת התיבה היא סתימת הגולל על קיומו של העולם, ומיד לאחר סגירתה יחל המבול שישחית את היקום. נח נמנע מסגירת התיבה משום שחס על בריותיו של הקב"ה. לנח היה קושי מוסרי להתמודד מול הרגע שמצד אחד העולם נהרס לבין הרגע שבו הוא יציל את עצמו. לכן היתה נחוצה התערבות אלוקית – "ויסגור ה' בעדו".

(נח תשפ"ג)