האם אפשר להמשיך להתפלל מנחה לתוך הלילה?

עד איזו שעה ניתן להתפלל מנחה, והאם מי שהתחיל בזמן המותר יכול להמשיך להתפלל בזמן האסור?

בפרשת השבוע כתוב (כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". הגמרא במסכת ברכות (כו ע"ב) דורשת מפסוק זה, שיצחק תיקן תפילת מנחה, ו"לשוח" מלשון שיחה עם האלוקים. בעקבות כך נעסוק בשאלה עד איזו שעה ניתן להתפלל מנחה, והאם מי שהתחיל בזמן המותר יכול להמשיך להתפלל בזמן האסור?

סוף זמן מנחה

אין מחלוקת, שניתן להתחיל להתפלל מנחה משעת מנחה גדולה, דהיינו חצי שעה אחרי חצות היום. הגמרא במסכת ברכות (כו ע"א) מביאה מחלוקת, עד מתי מותר להתפלל תפילה זו. לדעת חכמים ניתן להתפלל מנחה עד הלילה, ואילו לדעת רבי יהודה רק עד פלג המנחה, שעה ורבע לפני הלילה, ולאחר מכן זמן תפילת ערבית.

להלכה הגמרא נוקטת ששתי הדעות מקובלות וכל אדם יכול לבחור כמו מי הוא פוסק, אם כדעת רבי יהודה, אם כדעת חכמים, וכן פסק השולחן ערוך (רלג, א). אמנם כפי שמסייגת הגמרא, לאחר שלדוגמא בחר אדם שהיום נגמר כדעת חכמים, עליו להיות עקבי, והוא אינו יכול להתפלל פעם אחרת בזמן זה ערבית כדעת רבי יהודה, שהרי יש בכך תרתי דסתרי.

תפילה בבין השמשות

כפי שכתב הרמ"א, בעבר בארצות אירופה, רבים היו נוהגים כדעת רבי יהודה שתפילת מנחה היא עד פלג המנחה, ומיד אחר כך אפשר היה להתפלל ערבית, שכן במקומות אלו צאת הכוכבים היה בשעה מאוחרת, ולא רצו להתפלל כה מאוחר. כיום בארץ ישראל, הרוב נוהג להתפלל מנחה עד הלילה, ודנו הפוסקים מהו אותו "לילה":

א. המשנה ברורה (רלג, ב) וערוך השולחן (שם, ט) כתבו שהכוונה היא עד בין השמשות, שכן לאחר מכן נכנסים לספק יום ספק לילה. ראייה הביאו מהגמרא בזבחים (נו ע"א) הכותבת, שדם התמיד שלא נזרק לפני השקיעה פסול לזריקה – והרי תפילת מנחה תוקנה כנגד קרבן התמיד, ומכאן שאין להתפלל מנחה לאחר בין השמשות. ובלשונם:

"ודע דמה שכתב בשולחן ערוך שניתן להתפלל עד הלילה לרבנן, לאו דווקא עד הלילה, דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכולי עלמא אסור, דבכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז".

ב. השולחן ערוך (רלג, א) ובעקבותיו הרב עובדיה (יביע אומר ז, לד) חלקו ופסקו, שאפשר להתפלל מנחה גם בבין השמשות. את ראיית הגמרא בזבחים הכותבת שהתמיד הוקרב עד המנחה דחו, שכיום נוהגים כדעת רבי יוסי בירושלמי שתפילת מנחה הוקשה לקטורת, וקטורת מקטירים עד צאת הכוכבים.

עוד כתב לתרץ המשנה הלכות (ז, לב) על בסיס דברי התוספות במנחות (כ ע"ב ד"ה נפסל), שהסיבה שאי אפשר לזרוק את הדם לאחר שקיעת החמה, אינה מפני שלאחר בין השמשות זה נחשב כבר לילה והיה מקום לומר שיהיה אסור להתפלל מנחה בשעה זו, אלא הסיבה היא שבזריקת הדם לאחר הזמן יש איסור כרת, לכן חכמים גזרו גזירה ואסרו את הזריקה כבר מהשקיעה.

סיום אחרי הזמן

מה הדין כאשר אדם התחיל להתפלל מאוחר ובסמוך לזמן לילה, האם במקרה זה מותר לו להמשיך תפילתו לתוך הלילה?

א. ערוך השולחן (קי, ה) סבר, שבדיעבד כשהתחילו בזמן המותר – אפשר להמשיך להתפלל גם לאחר צאת הכוכבים. ראייה לדבריו הביא מדברי התוספות בברכות (ד"ה שאלמלא) שכתבו, שעל אף שלבלעם היה רק רגע אחד לקלל את עם ישראל שהוא הרגע בו הקב"ה כועס, די היה בכך, כיוון שלאחר שהתחיל בזמן בו הקב"ה כעס יכול היה להמשיך גם אחר כך – והוא הדין בתפילת מנחה, שמתחשבים בזמן התחלת התפילה.

גם הרב עובדיה (יביע אומר שם) צעד בשיטה זו וכתב, שאין לדחות את ראיית ערוך השולחן מהירושלמי הסובר שלא למדים הלכות מדברי אגדה, כיוון שלדעת אחרונים רבים, הכלל תקף רק כשהאגדה חולקת על דברי הגמרא, אבל במקרה ואין מחלוקת וכמו במקרה זה – אפשר לפסוק כמותה.

ב. המגן אברהם (פט, ד) והפרי מגדים (שם) חולקים וסוברים, שהתפילה כולה צריכה להיות בזמנה מתחילתה עד סופה. מעבר לסברה העומדת מאחורי שיטה זו, את הראייה מדברי התוספות ומבלעם ניתן לדחות, שכן דברי התוספות לא באים להורות הוראה הלכתית, ועל אף כפי שציין הרב עובדיה שלעיתים למדים מאגדות, במקרה זה אין מטרת האגדה ללמד הלכה.

(חיי שרה תשפ"ג)