מערכת שבתוןבעקבות הפרסומים על הרב טאו: האם יש לדווח על מעשים בלתי-מוסריים של רבנים בתקשורת? ומה לגבי התקשורת הדתית? והאם הפרסום של שערוריות בתקשורת מרתיע רבנים אחרים מהתנהגות דומה? כל מה שהרבנים והזרמים הדתיים השונים חושבים על הנושא
פרופ' (אמריטוס) יואל כהן
ביה"ס לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל
על-מנת לשרטט תמונה של תפיסות רבנים על התקשורת ושאלות הקשורות לתקשורת ערכתי סקר על רבנים והתקשורת. בין שאר הסוגיות נבחנה סוגיית התייחסויותיהם של רבנים לפרסום מידע בתקשורת על שערוריות שבהן היו מעורבים רבנים.
לא הייתה תמימות דעים בין הרבנים בשאלה אם מידע כזה צריך להתפרסם: רבנים חרדים התנגדו באופן החריף ביותר, הלא-אורתודוקסים תמכו הכי הרבה והדתיים הלאומיים היו באמצע ביניהם. כל הרבנים חשבו שפחות רצוי שחשיפה כזאת תיעשה בתקשורת הדתית או הקהילתית והעדיפו שהיא תיעשה בתקשורת הכללית. בעוד שרבנים חששו שמידע כזה עלול לגרום לחילול השם, הם כן אישרו שיש לכך השפעה מרתיעה על רבנים אחרים.
הסקר התבסס על שאלונים מפורטים שנשלחו ל-1800 רבנים בישראל, מקהילות חרדיות, דתיות-לאומיות, חרד"ליות, הקהילה הקונסרבטיבית והקהילה הרפורמית. התקבל משוב מ-310 שאלונים שמולאו והוחזרו. 250 עיתונאים השתתפו בסקר מקביל. כמו כן השיבו 550 גברים ונשים מהציבור הישראלי הרחב.
האם יש לדווח על מעשים בלתי-מוסריים של רבנים בתקשורת?
רבנים נשאלו אם יש לדווח על מעשים בלתי מוסריים שבוצעו על-ידי רבנים בתקשורת. התקשורת נחלקה בין התקשורת הכללית והתקשורת הדתית. היו הבדלים רחבים בין זרמים דתיים שונים ביחסם לפרסום של שערוריות בתקשורת הכללית. בעוד שרק 10%, 8% ו-5% מהרבנים החרדים הסכימו במידה רבה מאוד, הסכימו במידה רבה או הסכימו במידה בינונית, בהתאמה, שיש לפרסם ידיעות כאלה, 25%, 22% ו-12% מהרבנים הדתיים-לאומיים הסכימו במידה רבה מאוד, במידה רבה, או במידה בינונית. אך בחלוקה בין דתיים-לאומיים מהזרם המרכזי ובין חרד"ל הסתמנו הבדלים ניכרים עד כדי כך שדעתם של רבנים חרד"ליים הייתה קרובה יותר לדעתם של רבנים חרדיים מאשר לדעותיהם של מרבית הרבנים הדתיים-לאומיים. כך, 46% מהמחנה המרכזי הדתי-לאומי תמכו במידה חזקה או חזקה מאוד שיש לכסות עניינים כאלה בתקשורת הכללית לעומת 14% מהחרד"לים (חרדיים 13%). 25% מהרבנים החרד"לים לא הסכימו בכלל לעומת 12% מהרבנים הדתיים-לאומיים, ו-35% הסכימו רק במידה מועטה לעומת 18% מהדתיים-לאומיים. 57%, 30% ו-13% מהרבנים הלא-אורתודוקסים הסכימו במידה רבה מאוד, הסכימו במידה רבה או הסכימו במידה בינונית, בהתאמה. נמצאו הבדלים מועטים בלבד בין הרפורמים והקונסרבטיבים.
הרבנים הצעירים ביותר (שנולדו בין 1971-1980) נטו יותר 'לא להסכים' או להסכים 'רק מעט' 'לא לפרסם את המידע'. במונחים של ארצות מוצא, רבנים שנולדו במערב נטו הרבה יותר לתמוך בפרסום (65%) במידה רבה או לתמוך במידה רבה מאוד מכל קבוצה אחרת (למשל, 30% מאלה שנולדו בישראל, 10% שנולדו במזרח אירופה, 6% מאלה שנולדו במדינות ערב). בדומה, רבנים שנולדו בארצות ערב נטו הרבה יותר להתנגד לגמרי לפרסום כזה – 61% – לעומת 29% מהמזרח-אירופים, 27% מאלה שנולדו בישראל ו-7% מאלה שנולדו במערב). 33% ו-19% מהציבור הסכימו במידה רבה מאוד, הסכימו במידה רבה או הסכימו. 49% ו-30% מהעיתונאים הסכימו במידה רבה או הסכימו, ונראה כי עיתונאים דתיים נוטים יותר לתמוך בפרסום מאשר עיתונאים לא-דתיים (למשל, 62% ו-18% שעובדים ברדיו דתי הסכימו במידה רבה מאוד, והסכימו במידה רבה).
האם יש לפרסם מעשים בלתי-מוסריים הקשורים לרבנים בתקשורת הדתית או שאין לפרסם מידע כזה?
משנשאלו אם עניינים אלה צריכים להיות מפורסמים רק בתקשורת הדתית כדי להימנע מחילול השם, נטו רבנים לתמוך בפרסום עניינים אלה רק בתקשורת הדתית. הם חשבו כך לאור תפקיד התקשורת הדתית בבניית קהילות וביתר דיוק עקב היותה של התקשורת הדתית מתאימה עבור המשפחה היהודית. 54% ו-33% מהרבנים החרדים והדתיים-לאומיים 'בהחלט לא הסכימו' ו-14% ו-24% מהרבנים החרדים והדתיים-לאומיים 'לא הסכימו במידה רבה' שחדשות על מעשים כאלה ידווחו בתקשורת הדתית.
הייתה תמימות דעים רבה יותר בין רבני הזרם המרכזי הדתי-לאומי ורבני חרד"ל שנושאים אלה יוגבלו רק ל'תקשורת דתית'. כך רק 10% מהדתיים-לאומיים 'תמכו במידה רבה' ואף אחד לא תמך 'במידה רבה מאוד' בפרסום עניינים אלה רק בתקשורת הדתית (לעומת 46% שתמכו בפרסום הדברים בתקשורת הכללית. 38% מהזרם המרכזי הדתי-לאומי התנגדו לפרסום הדברים בתקשורת הדתית (לעומת 12% שהתנגדו בתקשורת הכללית). רבנים רפורמים נטו יותר ויותר לתמוך ויותר מרבנים קונסרבטיבים, לא לפרסם מידע כזה בתקשורת הדתית.
חילול השם
33% ו-15% מהרבנים החרדים והדתיים-לאומיים הסכימו 'במידה רבה מאוד' ו'במידה רבה' שהדיווח על מעשים בלתי-מוסריים שבוצעו על-ידי רבנים הזיק לדימוי של כלל הציבור הדתי בעיני הציבור הישראלי הכללי. רבני חרד"ל נטו פחות ופחות לעומת רבנים דתיים-לאומיים לחשוב שהפרסום של מעשים אלה משליך בצורה שלילית על הדימוי של כלל הציבור הדתי והיו פחות אפולוגטיים והדימוי שלהם העסיק אותם פחות. הדתיים-לאומיים מהמיינסטרים היו רגישים יותר לדימוי שהתקבל על הדת ועל קבוצות דתיות בעיני הציבור הכללי הרחב יותר: 58% מהדתיים-לאומיים של הזרם המרכזי האמינו 'בוודאות' או 'בוודאות רבה' שכיסוי כזה משליך באופן שלילי על כלל הקהילה לעומת 35% מהחרד"לים. 18% ו-20% מהרבנים הלא-אורתודוקסים הסכימו במידה רבה מאוד ובמידה רבה. רבנים קונסרבטיבים (58%) נטו יותר מרבנים רפורמים (36%) לחשוב שפרסום כזה מזיק 'במידה רבה' או 'במידה רבה מאוד' לדימוי של הדת בקרב הציבור הרחב. אך אפילו הרבנים הרפורמים (40%) חשבו שהדבר מזיק (קונסרבטיבים 15%).
רבנים מבוגרים יותר נטו יותר להגיד שהדבר מזיק לשם הטוב של כלל הקהילה: 68% מהרבנים שנולדו בשנים 1921-1940, 50% מהרבנים שנולדו בשנים 1941-1960, ו-38% מהרבנים שנולדו בשנים 1961-1980 הסכימו במידה רבה או במידה רבה מאוד. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בחלוקה לפי מקומות לידה.
הציבור מסכים – 26% במידה רבה מאוד, ו-22% ל'במידה רבה'. ועוד 19% ל'במידה'. 25% ו-24% של עיתונאים שעובדים בעיתונים הסכימו במידה רבה מאוד או במידה רבה, בהתאמה, שהפרסום יאפיל על כלל הקהל הזה.
האם הפרסום של שערוריות בתקשורת מרתיע רבנים אחרים מהתנהגות דומה?
כל הרבנים מאמינים שפרסום כזה תורם להרתעת רבנים אחרים מביצוע מעשים כאלה. 76% מהרבנים האורתודוקסים ו-62% מהרבנים הלא-אורתודוקסים מאמינים שפרסום כזה הרתיע רבנים אחרים 'במידה מסוימת', 'במידה רבה', או 'במידה רבה מאוד'.
רבנים רפורמים נטו יותר ויותר (56%), לעומת רבנים קונסרבטיבים (36%), להגיד שפרסום כזה מרתיע רבנים אחרים במידה רבה או במידה רבה מאוד. רבנים שנולדו בארצות ערב נטו פחות (35%) מקבוצות אחרות להאמין שפרסום כזה מרתיע רבנים במידה רבה או במידה רבה מאוד.
הציבור מסכים- 26% במידה רבה מאוד, ו-22% ל'במידה רבה', ועוד 19% ל'במידה', שהפרסום מרתיע רבנים אחרים. 25% ו-24% של עיתונאים שעובדים בעיתונים הסכים עם ההיגד במידה רבה מאוד או במידה רבה, בהתאמה.
(חיי שרה תשפ"ג)
