מרב לרנרנגיף הקורונה והשלכותיו הכניס רבים ללחץ נפשי ולחרדות. איך נזהה אצל היקר לנו שמשהו השתבש אצלו, ומה ניתן לנכון לעשות כדי להחזירו למסלול החיים התקין. שני מומחים בתחום, פרופ' עמירם רביב והפסיכולוג אורי הורביץ מכניסים אותנו לנבכי הנפש. וכן, יש גם חצי כוס מלאה: משבר יכול להיות גם לידה של משהו טוב יותר
עד לפני ארבעה חודשים, מצבי הלחץ היחידים שהכרנו כאן, במדינת ישראל, שהשפיעו ישירות על נפשנו ועל התפקוד שלנו היו קשורים לביטחון – התקפות הטילים מצפון ומדרום ופיגועי הטרור. אלה הכניסו רבים מאתנו לסטרס עצום. שום דבר לא הכין אותנו ללחצים שיביא איתו נגיף הקורונה, האויב החדש, העולמי, והלא נודע.
איך מזהים אדם שנקלע למצוקה נפשית? איך מתמודדים עם זה? מה זה גורם לנו? שוחחנו עם פרופסור עמירם רביב, דיקאן הפקולטה לפסיכולוגיה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, פסיכולוג חינוכי וקליני, לשעבר פסיכולוג ראשי במשרד החינוך, פרופסור אמריטוס מאונ' תל אביב שם שימש גם כראש החוג לפסיכולוגיה.
פרופ' רביב: "רוב הידע של פסיכולוגים שעוסקים במצבי לחץ ומשבר התייחסו במדינת ישראל בעיקר למצבי מתח ביטחוניים שפחות או יותר ידוע איפה האויב, מאיפה יורים ומה ניתן לעשות כדי להתגונן. יש כללים. עם הקורונה האויב לא ברור. אמנם יש קצת כלים, נוספו כמה מנטרות כמו מסיכה, שמירת מרחק, הקפדה על היגיינה והימנעות מהתקהלות, אבל כמה זמן תיקח התופעה? על מי היא משפיעה? אם ניקח את הכללים שלמדנו עם התמודדות במצבי מתח ביטחוניים, הרי קיומה של מנהיגות ברורה וקיומם של כללים שנותנים תחושה של שליטה במהלך חיי, הצבעה על תווי התנהגות מגוננים הם הדברים שעוזרים להתמודד במצבי משבר ולהפך, מצבים של אי ודאות, עם תחושה של אין אונים, שאני לא אדון לגורלי, הם הרסניים מבחינה פסיכולוגית".
בנוסף לאויב החדש והלא ידוע שערער את מאזן הכוחות בעולם והכניס את כולנו לחוסר ודאות לגורלנו ולגורל היקרים לנו, בתרבות המערבית נושא הדיכאון והחרדה נפוץ מאד: "אחד מכל ששה אנשים סובל מפרעת חרדה או דיכאון במהלך חייו", אומר ל"שבתון" אורי הורביץ פסיכולוג קליני מומחה, מדריך פסיכולוגי ופסיכותרפתיה, בעלים של מכון לפסיכותרפיה, "מספר האנשים שנוטלים תרופות אנטי חרדתיות מאד גבוה בארץ ובעולם ועל המצע הזה הגיעה הקורונה"
עם עובדות אלו של אויב לא ידוע, סוף שלא נראה באופק ונתונים על חברה מערבית מפותחת אך גם דכאונית וחרדתית, אנחנו ניצבים בפניי סכנה גדולה יותר מהתפשטות הנגיף. ההשפעות הקורונה ברמה הנפשית יכולה להיות הרסנית ולהוביל אף להתאבדויות. בשבועות האחרונים שמענו על מקרים של אנשים שבחרו לשים קץ לחייהם.
הורביץ: "בין דכאון לאובדנות יש קשר חזק ואני חושב שנראה את זה כשלאנשים לא יהיה ממה לחיות. כשלאדם אין ממה לחיות והמצב הכלכלי קשה זה יכול להוביל לבעיות בזוגיות, יכול לגרום לתחושה של חוסר אונים ודיכאון ובסוף גם לאובדנות. זה חשש גדול".
ככל שעסוקים יותר- חסינים יותר
הקורונה משפיעה על הנפש שלנו משני כיוונים – החשש מהדבקות – השפעת הדבר עצמו, כמו גם השפעות נלוות שקשורות למצב כלכלי, בידוד, זוגיות ובדידות. מי פגיע יותר ויכול להיות מושפע יותר נפשית מהקורונה?
פרופ' רביב: "ככל שאני משולב במסגרת חברתית מסודרת יותר, ככל שאני בטוח יותר בכישוריי וביכולותיי, ככל שאני מוצא יותר דרכים להעסיק את עצמי, וככל שאני מוצא פתרונות למצב שנכפה עלי, אני עמיד יותר ללחצים ופחות אפגע. לעומת זאת, אם נכנסים לסיטואציה הבעייתית עם בעיות בפרנסה ו/או בזוגיות, המצב עלול להחריף. חווית ה'אין אונים', היא אחת החוויות הכי מסוכנות כי חשוב לנו כיצורי אנוש להאמין שאנחנו שולטים בגורלנו. כל פגם בדברים האלה, הקורונה מחריפה ומאיימת. ואם אתה מבוגר בסכנת חיים ואתה לבד, כי מתקשים להגיע אליך בגלל הריחוק המשפחתי, אזי אתה במצב גבוה של חרדה, חוסר ביטחון ובמסוכנות לדיכאון. ויש עוד דבר מעניין – תפקיד ואחריות עוזרים להתמודד עם משבר. ככל שיש לך מטלה ותחושת משמעות, מצבך יותר טוב מאשר אם אתה יושב באפס מעשה. ככל שאנחנו מוצאים עיסוק ומשמעות בעיסוק, אנחנו עמידים יותר למצבי לחץ. אנשים שניצלו את הקורונה לתחביבים, לעשיית מעשים טובים ועזרה לזולת, מתפקדים טוב יותר במשבר מאשר הנעזרים. היכולת לראות את האחר ולצאת מאגוצנטריות, הם גורמי חיסון".
הורביץ: "מי שיש לו נטייה להגיב לדברים בצורה יותר קשה, לקחת דברים ללב, הוא כמובן פגיע יותר להפרעות חרדה. בהקשר הקורונה כמובן אוכלוסייה מבוגרת או אנשים בודדים שהם פחות עסוקים במהלך היום ופחות פוגשים אנשים, הם אוכלוסייה בסיכון, כי הבדידות מתעצמת בתקופה כזו".
"תפקיד ואחריות עוזרים להתמודד עם משבר. ככל שיש לך מטלה ותחושת משמעות, מצבך יותר טוב מאשר אם אתה יושב באפס מעשה"
גם חזקים מתרסקים
הקורונה מאתגרת גם אנשים שעד היום היו בשליטה ובתחושה של שליטה על החיים ופתאום המשבר הזה הוא גיים צ'יינג'ר עבורם ויכול להכניס אותם לשבר עמוק שממנו אפשר להיכנס לדיכאון ולחרדה.
אורי הורביץ: "קורה, שאנשים שמוכרים כאנשים מאד חזקים, פתאום מגיע משבר בחיים והם מתרסקים. הקורונה זו דוגמא. יכולים להגיע כל מיני דברים שיכולים ממש לרסק אדם. יכול להיות אירוע שפגש אדם בסיטואציה בחיים שפרק אותו וזה לא חייב להיות דבר גנטי או מולד. אנחנו לא תמיד רואים מה קורה לאנשים בתוך החיים שלהם, ומופתעים כשמתברר שלהרבה אנשים מאד קשה בחיים. חנוך דאום אומר "החיים הם תקופה קשה", ויש בזה משהו.
איך מאתרים מצוקה נפשית?
אורי הורביץ: "להפרעות נפשיות יש כמה מרכיבים: קוגניטיבי, התנהגותי ורגשי.
ברמה הקוגנטיבית- אנשים שפתאום מתחילים לדבר על מחשבות כמו 'מה יהיה', 'איך אצא מזה', דיבורים הכוללים מחשבות שליליות על העתיד ועל האדם עצמו, צריך להיות ערניים לגביהם.
ברמה ההתנהגותית – חרדה ודיכאון קשורים לחוסר תפקוד. אדם שעד היום תיפקד, קם בבוקר ועשה דברים שהוא אוהב, ופתאום לא רוצה לקום בבוקר, לא שומר על היגיינה, לא אוכל, יש לשים לב אליו.
בהיבט הרגשי – פשוט לראות איך אדם נראה. אנשים בדיכאון נראים נפולים. אנשים בחרדה יכולים להיות מאד לא רגועים, תזיזתיים.
לשלושת המרכיבים האלה צריך לשים לב – המחשבות, ההתנהגות והפיזיולגי. קשה לפספס אדם שנכנס לחרדה ודיכאון".
פרופ' רביב: "רובנו לא מזהים סימני מצוקה על עצמנו ולכן הרבה פעמים חשוב שהקרובים לנו יתנו לנו משוב ופידבק. הסימנים הם ברמה של חרדתיות גבוהה, מתח. אי שקט מתגלה בבעיות שינה שלא היו קודם, בירידה בתיאבון או עליית יתר בתיאבון, אי שקט וקושי לשבת במקום אחד, קושי למצוא את עצמך, שעמום שמצד אחד יש מה לעשות אבל מצד שני יש חוסר יכולת או קושי לבצע כל מיני דברים או להניע את עצמך לבצע את הדברים. אלו מקצת מהסימנים שמהווים נורות אזהרה. אצל ילדים זה יכול להופיע בצורה יותר חריפה של אי שקט, בכי ונסיגה לשלבי התנהגות קודמים".
אורי הורביץ' מוסיף: "כשאדם נכנס להתקף חרדה הוא מבין שזה משהו שלא היה לו קודם. האם הוא יודע להגיד שזה התקף חרדה או דיכאון? לא תמיד, לוקח זמן לפעמים להבין שאתה נכנס למצב נפשי מסויים. מה שחשוב בסיטואציה כזו זה לא להישאר עם זה לבד. לפעמים אדם שאין לו הרגלים, נניח לדבר עם אדם קרוב והוא נשאר עם זה בפנים, הדבר הזה מתפשט ונאחז בנפש. במצבים כאלה אנחנו לפעמים רואים דיכאון שמתפתח לאובדנות. מה שאדם צריך לעשות בסיטואציה כזו זה להבין שקורה לו משהו ולדבר, לדבר עם מישהו קרוב – בן או בת הזוג, הורים, חבר קרוב. צריך לתת לדבר הזה מקום כדי שלא יישאר לבד. לפעמים אנשים נכנסים למשבר שלוקח כמה שבועות וזה חולף והחיים חוזרים למסלולם. כשזה לא קורה כדאי לפנות לעזרה מקצועית"
האם זה הפיך?
פרופ' רביב: "אם משהו תגובתי נגרם מהקורונה אז כשתחלוף הקורונה רוב הסיכויים שלא יהיו צלקות דרמטיות. כמובן תלוי כמה זמן זה יקח ותלוי מה פגיעת ההשלכות. אם כתוצאה מהקורונה זוג הפסיד את מטה לחמו וכתוצאה מזה הזוג נקלע למריבות והילדים חווים את המריבות של ההורים וההורים מתגרשים, יהיו לקורונה צלקות לאורך זמן. השלכות הקורונה הכלכליות העצימו מתחים שהזוג לא יכול היה להכיל".
הערבות ההדדית
אורי הורביץ: "אנשים שנכנסים לחרדה ולדיכאון לא תמיד מדברים, אבל אפשר לראות שעובר עליהם משהו. יש אנשים שכל כך מופנמים ורק אחרי כמה זמן שקורה משהו נוראי אנחנו מודעים לזה. חשוב מאוד בתקופה כזו לחדד טוב טוב את החושים ולראות מה עובר על אנשים שקרובים לנו, במיוחד אנשים בסיכון. למשל, אדם שיצא לחל"ת ארוך או אדם מבוגר שלא ראה את הילדים והנכדים הרבה זמן. אנשים עומדים בתקופה זו בפני אתגרים גדולים. יש שאיבדו את העסק או העבודה שלהם, מפעל חיים שקרס. לדעתי אנחנו לא רואים את ההשפעות החמורות של המשבר, אבל עוד נראה את זה, לצערי".
פרופ' רביב: "אנשים מספיק מתוחכמים מבחינה פסיכולוגית כדי לזהות התנהגות חריגה. המבחן האמיתי הוא להבחין עד כמה ההתנהגות ברגע נתון סוטה מהנורמה של אותו אדם. עד כמה פתאום הוא מתנהג שונה, מכונס בתוך עצמו הרבה יותר מאשר קודם, עד כמה מגלה פחדים ומבטא מראה שחורה. במקרה כזה חשוב שישוחח עם הקרובים לו, שיקשיבו לו ובמידת הצורך לפנות לעזרה מקצועית".
"חשוב מאוד בתקופה כזו לחדד את החושים ולראות מה עובר על הקרובים לנו, במיוחד אנשים בסיכון. למשל, אדם שיצא לחל"ת ארוך או אדם מבוגר שלא ראה את הילדים והנכדים הרבה זמן"
אולי יהיה יותר טוב מבעבר
משבר הוא לרוב הזדמנות. אורי הורביץ בוחר לסיים את הכתבה בנימה אופטימית: "משבר זה הרבה פעמים הזדמנות מצויינת כדי לשנות משהו בחיים. הרבה פעמים אנשים נכנסים לדיכאון וחרדה בחיים כי משהו בחיים שלהם לא היה מכוון עד אותו רגע בצורה טובה והמשבר מסמל את זה שצריך לעבוד אחרת. לדוגמא, אדם שעבד יותר מידי והשקיע את חייו בכיוון שלא התאים לו ופתאום הגיע משבר שמסדר את העניינים אחרת. זו לא תמיד שאלה של אם המצב הפיך, אלא משבר זו הזדמנות להתקדם בחיים ולהגיע למקום טוב יותר.
"לא תמיד משבר זה הפיך ברמה הזו שהוא יחזיר אותך אחורה, אבל הוא יכול לקחת אותך למקום אחר, לעיתים אפילו טוב יותר. האם אדם שנכנס למקום של משבר וחרדה יכול לחזור לתפקוד וחיים טובים? לחלוטין כן ולפעמים גם לחיים יותר טובים ותפקוד יותר טוב מבעבר. התקופה של חרדה ודיכאון הרבה פעמים היא תקופה של סבל, אבל אחריה יש אור יותר גדול ממה שהיה קודם. המשבר זה לידה של משהו יותר טוב וצריך לזכור את זה".
