האם יש איסור הלכתי לשקר?

הגמרא מביאה מחלוקת, כיצד ישבח אדם כלתו של חברו, במקרה בו הוא חושב שאין כל כך במה לשבח

בפרשת השבוע מסופר על יעקב אבינו ששיקר ליצחק כדי לקבל את הברכות, ואמר לו "אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ". בעקבות כך נעסוק השבוע בדיני שקרים, נראה את מחלוקת הפוסקים האם יש איסור הלכתי לשקר, ואם יש, באלו מקרים.

האיסור לשקר

האם יש איסור לשקר? נחלקו בכך הראשונים. יש להעיר, שאין ספק שיש איסור מוסרי לשקר ואין צורך בפסוק להוכיח זאת, אלא שהמחלוקת היא האם ישנו גם איסור הלכתי:

א. האבן עזרא (שם) בפירושו לתורה כתב, שהאיסור מדאורייתא לשקר נוהג רק במסגרת בית הדין, ומורה שעל הדיין אסור לדון דין שקר. גם הרמב"ם צעד בדרך זו, ומשום כך כאשר הביא הלכה זו מספר פעמים בהלכותיו, הזכיר אותה רק בעניינים הקשורים בהלכות בית דין. מעבר לכך שכך משמע מדברי הגמרא בשבועות, ראייה נוספת אפשר להביא מדברי הגמרא בכתובות (טז ע"ב).

הגמרא מביאה מחלוקת, כיצד ישבח אדם כלתו של חברו, במקרה בו הוא חושב שאין כל כך במה לשבח. לדעת בית שמאי אסור לו לשקר, ואילו לדעת בית הלל מותר לשקר במקרה זה. מדוע לדעת בית הלל מותר לשקר? הסיבה לכך שמדאורייתא אסור לשקר רק בבית דין – ולכן במקום הצורך כאשר מדובר 'בשקר רגיל', מותר לאומרו.

ב. דעה חולקת בראשונים, מופיעה בדברי ספר חסידים (סי' רלה) אשר פירש, שכאשר הגמרא בשבועות מייחסת את האיסור לשקר רק לבית הדין, אין כוונתה רק למקרה זה, אלא לכל שקר שעלול לגרום נזק לזולת כמו שקר שמתרחש בבית הדין וגורם לנזק. לכן לשיטתו, במקרה בו אדם משקר ולא ייגרם מכך נזק – אכן לא יהיה בו איסור תורה.

ג. שיטה שלישית והמחמירה ביותר היא דעת היראים (מצוות עשה ד, כו) שנקט, שיש איסור דאורייתא לשקר בכל עניין. את דברי בית הלל בגמרא בכתובות מהם עולה שמותר לשקר ייתכן שיפרש, שלא מדובר בשקר כלל, מכיוון שבעיני בעלה אכן אותה כלה נאה. גם הט"ז (אבה"ע סה, א) צעד בדרך זו והסביר, שהסיבה שבית שמאי התנגדו לאמירה זו היא, שיש חשש שבעקבות כך שאר האנשים עלולים לחשוב שתמיד מותר לשקר.

היתר לשקר

למרות האמור עד כה, הגמרא במסכת בבא מציעא (כג ע"ב) מביאה שלושה מקרים בהם כולם מודים שמותר לשקר:

א. מסכת: רש"י (ד"ה במסכת) פירש שכוונת הגמרא, שאם שואלים אדם אם למד מסכת מסויימת והוא רוצה להצטנע, מותר לו לומר שלא למד אותה. הרמב"ם (גזילה יד, יג) צעד בכיוון שונה וכתב שמותר לאדם לומר שלא למד מסכת מסויימת למרות שלמד, בגלל החשש שיתבייש אם לא ידע לענות על שאלות שישאלו אותו.

ב. פוריא: רש"י (ד"ה פוריא) פירש שכוונת הגמרא, שאם שואלים אדם אם שימש מיטתו, מותר לו מחמת הצניעות לשקר. התוספות (שם) חלקו על רש"י, מכיוון שלא סביר שישאלו אדם שאלה זו לכן פירשו, שמותר לאדם לשקר ולומר שלא ישן על מיטה כזאת או אחרת, שמא ימצאו עליה קרי ואז הוא יתגנה.

ג. אושפיזא: רש"י (ד"ה אושפיזא) ותוספות (שם) פירשו שכוונת הגמרא, שבמקרה בו שואלים את ראובן כיצד היה האירוח אצל שמעון, מותר לו לשקר ולומר שלא היה כל כך מוצלח, כדי שלא יגיעו בעקבות המלצתו עשרות אורחים שאינם מהוגנים לשמעון ויכלו את ממונו.

סיוג ההיתר

למרות שניתן לשנות מפני דרכי שלום, יש שסייגו את ההיתר בעקבות הגמרא ביבמות (סג ע"א). הגמרא מספרת, שאשתו של רב הייתה מצערת אותו, ומכינה לו אוכל שונה משביקש. בנו של רב שראה אותו מצטער רצה לתקן את המצב, והיה מוסר לאימו שאביו מבקש אוכל אחר ממה שביקש, וכך היא הייתה מכינה את מה שבאמת רצה. לאחר ששמע רב את 'הטריק' של בנו נזף בו. מדוע? והרי עשה זאת משום דרכי שלום! נחלקו המאירי והמהרש"ל:

א. המאירי (ד"ה לעולם) כתב, שההיתר לשנות מפני דרכי שלום נוהג רק במקרה שאם לא ישקרו יווצר הרס וחורבן, אבל במקרה הזה רב היה מסתדר גם עם האוכל השני שהכינה אשתו. ב. המהרש"ל (שם) חלק וסבר שיש הרס גם במקרה זה, שלום הבית שיופר. ובכל זאת, במקרה בו השקר מפני שלום הופך לקבוע, יש בו איסור.

(תולדות תשפ"ג)