אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
התשובה לשנאה והאנטישמיות היא להמשיך בהתמדה ועקשנות להביא ברכה לאנושות כולה, וסוף האמת לנצח
תופעת האנטישמיות פושטת ולובשת צורה מאז ימי התנ"ך ועד ימינו. זו תופעה מדהימה, עוצמתית ואף חולנית, המצריכה עיון ולימוד על שורשיה ומקורותיה, על הדלק המניע אותה, על מטרותיה ועל המחיר שמוכנים נושאי דגלה לשלם עבור שנאתם.
במבט על, העם היהודי בסך הכל הביא ברכה לאנושות במקומות בהם הוא ישב ופעל, בתחומי הכלכלה והפרנסה, המסחר וההשכלה, הרוח והמדע, החקלאות והרפואה וכן הלאה.
כמות היהודים שזכו בפרסי נובל עבור תרומתם לאנושות כולה בכל מקצועות החיים, גדולה ללא שום פרופורציה במאות אחוזים מכמות היהודים בעולם ביחס לכלל האוכלוסייה העולמית, ועם כל זה, כמות ועוצמות השנאה והאנטישמיות כלפי העם הזה גם היא לא פרופורציונלית.
כשרוצים לנסות להבין תופעה שכזו, צריך ללכת לשורשה, לפעם הראשונה ואולי משם ללמוד על 'אב הטיפוס הזה'.
יצחק אבינו מגיע לנגב. מקום צחיח וקשה, זו שנת בצורת קשה והשכנים קשים. יצחק מפשיל שרוולים ומתחיל לחפור בארות מים, שהם מקורות המחיה לאנשים ולצאן. באופן טבעי ונורמאלי היו צריכים אנשי המקום הפלישתים להצטרף אליו במאמצים לאיתור מקורות המים, שהרי גם עבורם המים הם מקור החיים. אך במקום לעשות זאת, לא רק שהם לא עזרו לו, ולא רק שהם סתמו את הבארות, אלא הם גם מילאו את הבארות בעפר. שכולם ימותו בצמא. גם הם וגם יצחק. ממש שאהידים מתאבדים: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר".
הסיבה לכך היא הקנאה שמעבירה אותם על דעתם: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא.. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ.. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים".
אלא שזה לא נגמר בקנאה סתם. היא מהר מאד מתורגמת לשנאה חולנית עד כדי נכונות למות בצמא העיקר שליצחק ולמשפחתו לא יהיה מים. היטב ומדויק הגדיר זאת יצחק בדברו את משלחת הפלישתים שבאה אליו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם".
וכך לאורך כל הדורות מאז- יהודים, למרות שהביאו איתם ברכה ושגשוג, היו שנואים, מגורשים ומשולחים כמעט מכל מקום שבו הם חיו, גם אם הדבר היה כרוך בפגיעה קשה בתושבי המקום הלא יהודים.
תופעת השנאה והאנטישמיות הזו היא ללא הסבר הגיוני, כלכלי או פוליטי. שנאו את היהודים כי הם עשירים, ושנאו אותם כי הם עניים, שנאו אותם כי הם סוציאליסטים או קומוניסטים ושנאו אותם כי הם קפיטליסטים, שנאו אותם כי הם משכילים ושנאו אותם כי הם בורים.
זו תופעה ללא הסבר רציונאלי. השנאה העיוורת שתוצאותיה הם הנכונות לסתום את בארות המים ולמלא אותן עפר גם במחיר של התאבדות עצמית היא לא טבעת ולא אנושית, ואעפ"כ היא חוזרת על עצמה פעם אחר פעם בכל חלקי הגלובוס בהם חיים יהודים.
אין לכך הסבר, אך יש לכך תשובה יהודית, אותה מציב לנו יצחק כדגם- בחירה בחיים, המשך עשייה, והמשך חפירת בארות מים שיביאו רווחה וחיים לכולם. יצחק בעקשנות ובאמונה חופר עוד באר ועוד באר ועוד באר עד ש'וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת.. וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ'.
כך לאורך כל התנ"ך, כך לאורך כל ההיסטוריה היהודית, כך במשך תקופת העליות והתנועה הציונית, וכך עד היום.
התשובה לשנאה והאנטישמיות היא להמשיך בהתמדה ועקשנות ולחפור בארות, להביא ברכה לאנושות כולה, וסוף האמת לנצח, בימים ההם ובזמן הזה.
(תולדות תשפ"ג)
