הרב שי פירוןיעקב ועשיו, שני הילדים הנולדים ליצחק ורבקה, מהווים אב טיפוס ליהודי הראוי ולזה הדחוי. הפסוק המתאר את אופיו של יעקב יהפוך למעין סיסמא המתארת את היהודי השלם: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". הביטוי "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" נתפס ככזה המתאר את מידותיו של יעקב (תם) ואת עיסוקו בתורה (ישב אוהלים). בכתבים מאוחרים, כשמבקשים לתאר את חברת הלומדים, רואים בדמות האברך, המשך ישיר לדמותו של יעקב: יושב באוהלה של תורה ומנותק מהוויות העולם הזה.
פרשנות מינימאלית יותר מתמקדת רק במידותיו של יעקב, "איש תם" שהובילה להיות "ישב אהלים". רבי שלום שבזי, גדול משוררי תימן, תיאר זאת כך: "שלומי לב ברוב שלם תסובב / בני איש תם, בני איש תם סגולת אב המוני / שלומי לב ברוב שלם תסובב / בני איש תם, בני איש תם סגולת אב המוני". ועוד, בשירו של רבי מרדכי עבאדי (דיין, מקובל ופייטן, איש קהילת חאלב) בלחנו הנפלא של מאיר בנאי ז"ל: "הללוהו גדלוהו, כי ברוך הוא נאמן / לכבוד החתן בחור מעם, יעקב איש תם/ ..הללוהו גדלוהו, כי ברוך הוא נאמן / לכבוד החתן בחור מעם, יעקב איש תם".
האומנם מהלך חייו של יעקב תואם את תיאורו כאיש תם? בתחילה, אחז בעקב הנעל של אחיו, לאחר מכן קנה ממנו את הבכורה, ולימים, בדרך לא דרך, קיבל את הברכה מיצחק. כל חייו היו עמוסי תלאות, הלזה יקרא "אִישׁ תָּם"?!
פרק ד' שבספרנו, הוא המקום היחיד במקרא בו מופיע הביטוי 'ישב אוהלים': "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה". לפיכך פירש החזקוני: "לפי פשוטו אוהלים של צאן". לימים יגיע יעקב לבית לבן שם ישמש כעשרים ושתיים שנה כרועה צאן. מכאן, שיעקב היה רועה צאן.
לעומת זאת, רב סעדיה גאון כתב: "איש מחשבה ידען". רס"ג מרחיב לימודו של יעקב למחשבה בכלל ומתארו כידען. הרד"ק ביקש לחדד את רב גוניותו של יעקב: "אוהלים – רבים, כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא".
אז מי היה יעקב? איש תם הלומד באוהל או רועה צאן הנוטה את אוהלו בתחומי המרעה של צאנו? אין סתירה בין שני הפירושים. יעקב היה איש שלם. הוא לא הסתפק רק בלימוד התורה אלא השקיע בלימוד חכמות מגוונות. הוא ידען שידיו רק לו במחשבה ובפילוסופיה, וגם כשהוא לומד תורה הוא לומד מכמה בתי מדרש, לא משועבד לזרם או חוג אחד. ועם כל זאת, הוא גם רועה צאן, עמל לפרנסתו. עוסק בתחום המאפשר לו גם לעבוד וגם ללמוד. זהו האוהל הכפול. שני אוהלים– אוהל הלימוד ואוהל העיסוק. הצגתו של יעקב כאיש שלם באה לידי ביטוי גם בפרשנותו של ר' שם טוב מלמד (המאה ה-16). לשיטתו רצה הכתוב לציין שהיה "איש תם", היינו שלם ובריא בגופו, אעפ"י שלמד כל היום. לא איש תורה חיוור וכפוף. גם איש תם בגופו, גם שוקד על התורה באוהלו.
אז הנה הטרגדיה של הגלות: התרגלנו לתאר את יעקב כאיש תם שהתנתק מן העולם, ולא היא. הצעתנו מחזירה את יעקב לקדמת השילוב שבין הגות לעשייה. בין עבודת השם לעמל ופרנסה. התחדשות החיים הבריאים עם שיבת ישראל לארצו מאפשרת לנו לחזור לפרשנות הרחבה של הפסוק ולשאוף שילדינו יהיו בבחינת "איש תם ישב אהלים". הזהות הכפולה, זו המשלבת תורה רחבה, השכלה ופרנסה מבטאת יותר מכל את דרכו של יעקב. (תולדות תשע"ח)
