מדוע פעלה רבקה בעורמה?

רבקה שולחת את יעקב למשימה מורכבת וקשה, שבאמצעותה יזכה בברכה במקום עשו. המטרה חשובה, אולם התהליך בעייתי, ויצחק אכן מגנה את המעשה: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ". ככל הנראה לרבקה לא הייתה כל ברירה ומבחינתה זו היתה הדרך היחידה להשגת המטרה. הרש"ר הירש מציג שאלות נוקבות על מעשיה (כז,א): "ואולם, מה היתה כוונתה של רבקה? … אם רק ביקשה להעביר את ברכת האב במרמה למען תחול על ראש יעקב, בנה האהוב, לאיזו הצלחה יכלה לצפות ממעשיה! … היאך יכלה להאמין, כי תוכל להטעות את ה' הצופה ומביט … גם אם תצליח ביחס לאב העוור – על – ידי אותו משחק התחפשות עלוב … מה ביקשה להשיג באותו משחק?".

קושיות אלו הובילו את הרש"ר הירש למסקנה, שהתרגיל של רבקה לא נועד רק כדי להעביר את הברכות ליעקב. מטרתו של התרגיל היה גם לשקף ליצחק בעלה את המציאות האמיתית. משעה שהתבגרו הנערים עשו היה איש ציד שאינו נוהג בשקיפות כלפי אביו וכפי שדרשו חז"ל: "איש ציד – לצוד ולרמות את אביו". תעוזתו של עשו הגיעה לשיאה בכך שנשא לנשים את שתי בנות חת שהיו "מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". עשו ניצל את תמימותו של אביו יצחק, שלא הצליח לזהות את התנהלותו השלילית ולכן לא היתה כל מניעה מצד יצחק לברך את עשו על אף מעלליו. זה הרגע שבו החליטה רבקה להתערב ולזעזע את יצחק. רבקה לא היתה מסוגלת להכיל את השקר ואת העוול שנעשה ולכן החליטה לעשות מעשה. לדעת הרש"ר הירש היא בחרה להוכיח ליצחק שניתן לרמות אותו, וכך יבין בעצמו שעשו גנב את דעתו.

לפנינו משחק על המשחק, שדרכו הוכיחה רבקה שניתן להפוך איש תם לגיבור יודע ציד, כמו שעשו הציג את עצמו כתמים ושלם. החידוש בפרשנותו של הרש"ר הירש הוא, שמעשה המרמה לא נועד רק על מנת להעביר את הברכות ליעקב אלא מטרתו היתה גם לשקף ליצחק את המציאות השקרית של עשו. רבקה לא היתה יכולה לשוחח ולשכנע את יצחק בצדקתה בשל המערכת הזוגית המורכבת שהיתה ביניהם (נצי"ב כד,סה). לכן נאלצה להשתמש בתרגיל שבו איש שנראה תם כיעקב יכול לרמות ומכך יסיק יצחק, שגם איש רמאי יודע ציד יכול לרמות ולהידמות כאיש תם ותמים. רק כך יגיע יצחק למסקנה שעשו הוליך אותו שולל כל חייו. גם אם לעתים רחוקות מאד נאלץ להשיג מטרות באמצעיים לא כשרים יש לדעת שעדיין יש בכך פסול ועל הפגיעה באחר נידרש לשלם.  ואכן, כאשר יעקב נמצא בבית לבן ומגיע ליל הנישואים אומר לו לבן: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". "מְקוֹמֵנוּ" איננו כ"מקומכם" שבו הצעיר תופס את מקומו של הבכור. יעקב נענש מידה כנגד מידה. גם כשאנו משוכנעים שברצוננו להשיג מטרות נעלות וגדולות- אל לנו להתפתות ולהשיגן באמצעים פסולים, ואם בשעת הדחק נידרש לכך, נדע שעלולים אנו לשלם מחיר על הפגיעה באחר ואפילו שעשינו זאת למען השגת מטרה חשובה.

(תולדות תשפ"ג)