אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])זה מול זה ניצבים בעולם כוחות המנוגדים תכלית הניגוד זה לזה.
זה מול זה ניצבים הומניסטים בני תרבות, מול עורפי ראשים וטובחי ילדים.
זה מול זה ניצבת אמת יהודית וישראלית פשוטה וטבעית, מול מסע של צביעות, אדישות ואנטישמיות.
זה מול זה ניצבים החלום היהודי בן אלפי השנים לשוב הביתה לארץ, ואל הבית הגדול והקדוש שעל ההר, מול הפוליטיקה, העייפות והפחד מהפריץ התורן.
זה מול זה ניצבת ההיסטוריה היהודית הנצחית והמפוארת מול החדשות של היום, מבזק החצי, והכותרת של מחר.
זה מול זה- מאז ולתמיד.
זה מול זה ניצבים אברהם וסדום. אברהם- אבי האומה היהודית, וסדום- עיר ואם במרחב הכנעני.
אלא שאין זו סתם עמידה מול – שמקורה בחילוקי דעות זניחים על נושא שולי כזה או אחר. העמידה של אברהם מול סדום היא העמדה של שתי השקפות עולם הכי מנוגדות וקוטביות שיכולות להיות זו לזו.
אברהם העברי, כשמו כן הוא- ניצב מהעבר האחד. הוא ניצב מול סדום, לאחר ברית המילה שהוא עובר בגיל תשעים ותשע. ביום השלישי לאחר המילה, יושב אברהם פתח אוהלו וממתין לאורחים. לא סתם ממתין- אלא מצפה, מייחל, מקווה שאורחים יפקדו את ביתו, וכשהוא רק מזהה מרחוק עננת אבק קטנה של אורחים פוטנציאליים- הוא ממהר -למרות גילו ומצבו – לרוץ לקראתם, לטרוח עבורם בזריזות ובאהבה ולתת להם מכל הטוב שבביתו.
זה אברהם- כולו חסד, כולו אהבה, כולו אמונה, כולו אהבת אדם והכנסת אורחים. זה אברהם אבי האומה שלנו, ואלו הקודים והערכים אותם הוא מנחיל לנו.
מולו ניצבת סדום ועמורה. אין זו סתם עיר לא סימפטית שלא נעים להסתובב בה בלילה. גם אין עוד איזו עיירה של 'המערב הפרוע'. ההיפך, סדום הייתה עיר מאד מסודרת, מאורגנת. היו בה הרבה פקידים והרבה קלסרים, הרבה חוקים ותקנות ותת סעיפים, וכל מיני מומחים ופרשנים עם משקפיים עגולים מלאי חשיבות עצמית, המונחים אחר כבוד בקצה החוטם. היו שם דיונים וסדנאות וסימפוזיונים. הכל היה בעיר הזו- אלא שהכל כוון למטרה אחת- להיות עיר נגטיבית- עיר של אנטי חסד, אנטי אהבת וזכויות אדם, אנטי אנושיות. כל החוקים בעיר הזו היו כאלה. חוקים שבאו לאמלל את התושבים, וליצור מצב של קנאה, השפלה, ודיכוי.
אברהם וסדום זה דבר והיפוכו- חסד מול רשע, אהבה מול שנאה, אמונה מול כפירה. אברהם העברי בעבר האחד של כבוד ואהבת האדם- וסדום בעבר השני של השנאה, הניכור, והרשע.
אין שני אלו יכולים לדור בכפיפה אחת. או אברהם או סדום. בורא העולם, שברא עולמו בחסד וברחמים, רצה בעולמו את אברהם – כדי שזה ימשיך להוביל לעולם טוב יותר, עם חמלה ואהבת אדם, ומסדום ועמורה לא השאיר זכר. לדיראון עולם תהפוך סדום ועמורה להיות הסמל של הרע, השחיתות, וחוסר המוסר.
אוהלו וליבו של אברהם אבינו, הפתוחים לרווחה, להכנסת אורחים ולכבוד האדם- הם קריאת הכיוון והעקבות עליהם אמורים לפסוע כל בני האנושות, הרואים עצמם כבניו וכממשיכיו.
(וירא תשע"ו)
