הרב יגאל גרוס
אם אכן תפילת ערבית הינה רשות, מדוע כאשר שוכחים להתפלל חובה להשלימה?
בפרשתנו כותבת התורה על יעקב אבינו "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". הגמרא במסכת ברכות (כו ע"א) לומדת מהמילים 'ויפגע במקום', שיעקב תיקן תפילת ערבית. בעקבות כך נעסוק השבוע במעמדה של תפילת ערבית, האם זו תפילת חובה, ומה דין הנשים בתפילה זו.
מעמד תפילת ערבית
הגמרא (שם, כז ע"ב) כותבת, שבעוד שמוסכם שתפילת שחרית ומנחה הן חובה, מעמדה של תפילת ערבית נתון במחלוקת. לדעת רבי יהושע ורבא תפילה זו רשות, כיוון שערבית תוקנה כנגד האיברים שנשארו מקורבנות היום שהיו מקטירים בלילה, והרי לא תמיד נשארו איברים. לעומת זאת לדעת רבן גמליאל ואביי גם תפילה זו חובה, כיוון שהיא תוקנה כנגד יעקב אבינו.
א. להלכה פסק השיטה מקובצת (שם) כדעת רבן גמליאל ואביי שערבית היא תפילת חובה, וזאת על בסיס הגמרא המספרת על רבן גמליאל שנכנס לבית המדרש, שאל אם יש מי שחולק וסובר שערבית רשות, ואף אחד לא ענה לו. ב. רוב הפוסקים וביניהם הרמב"ם והתוספות חלקו ונקטו כדעת רבי יהושע ורבא שתפילת ערבית רשות, שהרי בדרך כלל הלכה כרבא במחלוקתו עם אביי.
את ראיית השיטה מקובצת מהמעשה של רבן גמליאל אפשר לדחות, שכן הסיבה ששום רב לא עמד על רגליו ואמר שתפילת ערבית רשות היתה מהיראה כלפי רבן גמליאל הנשיא, ולכן גם רבי יהושע, למרות שבוודאי סבר שתפילת ערבית רשות, לא עמד והביע את דעתו.
ערבית בזמן הזה
להלכה נפסק שתפילת ערבית רשות, אך מסקנה זו נראית עומדת בסתירה לגמרא אחרת. הגמרא בברכות (כו ע"א) כותבת, שבמקרה בו אדם שכח להתפלל ערבית, עליו להתפלל פעמיים שחרית כתשלומים. אם אכן תפילת ערבית הינה רשות, מדוע כאשר שוכחים להתפלל חובה להשלימה? בהסבר הסתירה נחלקו הראשונים:
א. התוספות (שם, ד"ה טעה) כתבו, שכאשר הגמרא כותבת שתפילת ערבית רשות, אין הכוונה שהיא לגמרי רשות, אלא שכאשר יש מצווה אחרת שאפשר לקיים באותו זמן, או שהאדם כבר עלה על מיטתו והוא נחשב קצת אנוס, אז פטורים מהתפילה, אבל ללא כל סיבה מוצדקת היא חובה ואין רשות לבטלה. לכן מי שלא התפלל ערבית ללא סיבה מוצדקת צריך להתפלל פעמיים שחרית.
ב. הרמב"ם (תפילה א, ו) כתב ליישב, שכאשר הגמרא כותבת שתפילת ערבית רשות, כוונתה רק לדין המקורי. בזמן הזה לעומת זאת כשעם ישראל קיבל על עצמו להתפלל גם תפילה זו הרי היא בגדר של חובה, ומשום כך אדם שלא התפלל ערבית עליו להתפלל פעמיים שחרית.
ג. אפשרות נוספת הדומה לקודמת, תירץ הרא"ש (ברכות ד, ב). לטענתו כאשר הגמרא כותבת שאדם חייב שתי תפילות שחרית במקרה שלא התפלל ערבית, כוונתה למצב בו אדם התפלל מספר פעמים ערבית, ובכך קיבל על עצמו את תפילת ערבית כחובה.
השלכות מעשיות
להלכה נקטו הפוסקים כרמב"ם, שתפילת ערבית חובה כיוון שעם ישראל קיבל אותה על עצמו וכולם חייבים בה. למרות זאת, יש בה מספר הקלות הנובעות מכך שבתחילה היא הייתה תפילת רשות:
א. הגמרא כותבת במסכת ראש השנה, שמטרת חזרת הש"ץ היא להוציא את הרבים ידי חובתם, וגם בזמן הזה למרות שיודעים להתפלל, תקנת חז"ל לא זזה ממקומה. בתפילת ערבית כידוע אין חזרת הש"ץ, והסיבה לקולא זאת לפי הרמב"ם (שם ט, ט), שכיוון שמעיקר הדין תפילת ערבית איננה חובה, לא טרחו להוציא את שאינם בקיאים ידי חובתם.
ב. כאשר אדם מאחר לתפילת שחרית והציבור כבר מתפלל שמונה עשרה, עליו להמשיך את סדר תפילתו כרגיל, כיוון שעדיף שיסמוך גאולה לתפילה מאשר שיתפלל במניין. לעומת זאת, במקרה בו אדם איחר לתפילת ערבית, פסק השולחן ערוך (רלו, ג) שעדיף להצטרף מיד לציבור לתפילת שמונה עשרה, כיוון שמעיקר הדין תפילת ערבית רשות, וסמיכת גאולה לתפילה פחות חשובה.
על בסיס אותו עקרון פסק השולחן ערוך (שם, ב), שלמרות שאסור להפסיק בשחרית בין גאולה לתפילה הרי שבתפילת ערבית בגלל היותה תפילת רשות, מותר להכריז כתזכורת 'על ניסים' 'יעלה ויבוא' וכדומה.
ג. לדעת המשנה ברורה בעקבות הרמב"ן, כאשר הגמרא במסכת ברכות כותבת שנשים חייבות בתפילה, כוונתה לתפילת שמונה עשרה של שחרית ומנחה. הסיבה שלדעתו נשים פטורות מתפילת ערבית היא, שמעיקר הדין תפילה זו הינה רשות ורק הגברים קיבלו אותה עליהם כחובה.
(ויצא תשפ"ג)
