גר קטן ושאלת הרצון – חלק שני

פרק כב

בפרק הקודם הצגנו את עמדת רב הונא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין". התלמוד מתמודד עם השאלה: איך בית דין יכול לתפקד כמיצגי רצון הגר: "מאי קמ"ל? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו, תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו! מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן – זכות הוא לו" (כתובות יא, ע"א). גיור הוא זכות המוקנית לגר, ומכוח העיקרון "זכין לאדם שלא בפניו", בית הדין מזכה את הגר בגיורו. אפשרות זיכוי הגר מותנית בכך שאין לו רצון נגדי;  נכרי בוגר – "בהפקירא ניחא ליה", כי טעם "טעם דאיסורא". אבל קטן אינו נחשב כמי שטעם את האיסור ובית הדין יכול לזכותו בגיור.

קביעות אלה עוררו את השאלה: זכייה לזולת היא מדין שליחות – "דכיוון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח כדמוכח בפ"ק במ"מ [יב, ע"א] (תוספות כתובות, שם). ברם, ביחס לגר קטן יש שתי בעיות: ראשית, אין שליחות עבור קטן ; שנית, אין שליחות לנוכרי (תוס' שם). בתוספות מובאת תשובת ר' יצחק הזקן: "ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל שליחות א"נ כיון דבהך זכייה נעשה ישראל הווה ליה כישראל גמור לעניין זכייה" (תוס', שם). לפי ר"י, לגר קטן יש זכייה מדרבנן. לפי התשובה הראשונה, התייצבות הקטן לגיור גורעת מנוכריותו ומאפשרת את הזכייה מדרבנן החלה גם על קטן. לפי התשובה השנייה, כיוון שבזכייה ייעשה הגר ליהודי הוא נחשב כבר עתה לקטן. הזכייה עבור הקטן היא מדרבנן, והיא מבוססת, כנראה, על דין ברירה, שלפיו דבר העתיד להתברר נחשב כמבורר: "דקטן אית ליה זכיה מדרבנן ועל גירות דרבנן לא קשיא איך חל הגירות בעודו קטן […] משום דקי"ל בדרבנן יש ברירה" (הרב שמואל גדליה ניימן, גידולי שמואל, כתבות, יא, ע"א).

העובדה שהגר הוא גר מדרבנן, מעוררת שאלה: "וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מן התורה עובד כוכבים הוא וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה (יבמות דף פט:) דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה" (תוספות, שם). אכן, ר"י החזיק בעמדה שלפיה יש לחכמים את הסמכות לעקור דבר מן התורה, "בדבר שיש בו קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה" (תוספות יבמות פח, ע"א).

ברם, השיטה שלפיה הגיור הוא מדרבנן, אינה מתיישבת עם דברי רב הונא.  הריטב"א דוחה עמדה זו על הסף: וכותב: "ומכל מקום אין שיטה זו נכונה, דאם כן, הווה ליה [=היה לו] לתלמוד לפרושי ולא למנקט סתמא". העיקרון הפרשני של הריטב"א הוא שמשמעות טקסט חייבת  להלום את הטקסט הכתוב. לפי רב הונא גיור של הקטן זהה לגיור גדול, והגיור הוא מדאורייתא.

הריטב"א מוכיח את עמדתו מתוך שאלת התלמוד: "מאי קא משמע לן", הריטב"א טוען: "והיכי פרכינן מאי קא משמע לן, דהא ודאי טובא קמשמע לן דאע"ג דמדאורייתא לא הוי גר, דהוי גר מדרבנן". העובדה שהתלמוד לא טוען שחידושו של רב הונא הוא שגר קטן הוא מדרבנן, משמעה שהקטן הוא גר מדאורייתא: "אלא ודאי דהוי גר מדאורייתא וסומכין עליו לכל דבר כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו" (ריטב"א, כתובות, שם; ראבי"ה, חלק ד, סימן תתקז, ועוד).

אכן, כבר הרשב"א כתב: "מאי קמ"ל זכין לאדם שלא בפניו. ואע"ג דקיי"ל שאין זכין לגוי כדאיתא בפ' איזהו נשך (ע"א א'), הכא שאני שגירותו וזכותו באין כאחד, וכן מצינו לאבותינו בסיני שזכו גדולים לקטנים" (רשב"א, כתובות, שם). הנחות המוצא של עמדה זו, שהזכייה בגיור אינה קשורה כלל לשליחות "דזכיה לאו מדין שליחות" (ריטב"א, שם). בשליחות מעבירים חפץ מאדם לזולתו, אבל הגר אינו חפץ; הגר זוכה בעצם קיומו כיהודי. הגיור משווה למעמד הר סיני. הגר הקטן מתייצב עם כל ישראל לקבל תורה. הגיור הוא רגע שבו הגר נכנס לתוך הקיום היהודי במלוא משמעותו.

(וישלח תשפ"ג)