הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
היכן אתם?! המנהיגים, ה'מבוגרים האחראיים', קחו אחריות לאומית להורדת הלהבות!
מומחה לענייני העולם הערבי ניתח בשבוע שחלף את זווית המבט של העולם הערבי על המתרחש בפוליטיקה הישראלית, שעוקב אחריה בעניין רב. מאז הקמת מדינת ישראל הנרטיב שלהם היה השוואה של מדינת ישראל למדינה הצלבנית שהוקמה בארץ ע"י הצלבנים שבאו מאירופה בימי הביניים. מדינתם נכבשה כמעט כליל לאחר כמאה שנים, ע"י צאלח א-דין, וחדלה להתקיים לאחר מאתיים שנה. מאז הקמתה של ישראל, מדינות ערב ניסו להכניע אותה בשלוש מלחמות. אולם לאחר מלחמת יוה"כ הם הפנימו שלעת עתה אין להן את היכולת הצבאית ליישם את חלומן, ועליהן להמתין בסבלנות לשעת כושר, ואז לנצל את ההזדמנות. לאחר הסכמי אוסלו, הם כינו את ראש אש"פ בשם צלאח -א דין, וקיוו להכניע את הישות הציונית הריבונית באמצעות טרור. אולם לאחר מבצע 'חומת מגן' והכרעת האינתיפאדה השנייה, הם הבינו שגם בטרור הם לא יצליחו, לעת עתה.
בשנים האחרונות התערערות היציבות השלטונית במדינת ישראל עוררה את תקוות אויביה להיחלשות עוצמתה של המדינה. והיא, לא רק שלא נחלשה, אלא אף התעצמה מבחינה כלכלית ומעמדה המוביל בזירה הבינלאומית התחזק. בשבועות האחרונים, מאז היוודע תוצאות הבחירות בישראל, העולם הערבי מתבונן בעניין רב ובתקווה, בהתעצמות ההתנגדות של האופוזיציה החדשה וחלק מראשי רשויות, מול הממשלה ההולכת ומתרקמת. הם רשמו בפניהם ביטויים ואיומים על עתידה של המדינה שלא נשמעו מאז הקמתה, כמו 'מרי אזרחי', ו'מרד מיסים' מצד מי שאינו מקבל, בתואנות שונות, את ההכרעה הדמוקרטית של הבוחר. מצד אלה שמציעים לפצל את המדינה ולהקים בתוכה 'אוטונומיה' נפרדת. ואף מצד איש ציבור שמאיים שהוא "לא פוסל התנגשות דמים בעתיד!!!", מבלי שהוא יגונה. כל אלה מעוררים את תקוותם של אויבנו, ששעת הכושר שלהם מתקרבת. הם מכירים את ההיסטוריה היהודית. את התפלגות ממלכת ישראל ויהודה בתקופת בית ראשון שהביאה למלחמת אחים, לחורבן הבית ולגלות בבל. הם מכירים גם את מלחמות האחים שכילו את הריבונות היהודית בימי בית שני. כעת הם מקווים שיצר הפלגנות ושנאת החינם, תגרום ליהודים לעולל למדינתם מה שאף אחד מאויביהם לא הצליח לעולל להם.
"את אחי אנכי מבקש!" (בראשית לז טז), אחים יקרים! ההתבטאויות של הימים האחרונים הן הילוך על שפת התהום. גורלנו חשוב לנו! הבה נתעשת ונגלה אחריות! אפשר להתווכח, לא על הכל צריך להסכים, אבל אסור לחרוג מהגבולות. ההיסטוריה שלנו לימדה אותנו שישנו מעבר דק ושברירי בין מילים למעשים. על בשרנו למדנו שאילו חלילה יחצה הקו הדק, אנו עלולים למצוא את עצמנו בסיטואציה אסונית מסוכנת שבה אין מנצחים, רק מנוצחים! אין מרוויחים, רק מפסידים! שהם כולנו.
היכן אתם?! המנהיגים, ה'מבוגרים האחראיים', קחו אחריות לאומית להורדת הלהבות!
פרשת 'מכירת יוסף' היא הפעם הראשונה שבה התעוררה 'שנאת אחים' בעם ישראל, ומחירה הכבד. השנאה לאחיהם החמירה עד כדי רצונם להרוג אותו: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וגו'" (בראשית לז כ). למדנו ממנה גם על תפקידם של ה'מבוגרים האחראים', ראובן ויהודה, ש'לקחו אחריות' כדי למנוע מהאחים להורגו. גם אם הצלחתם היתה חלקית: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וגו'. הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה וגו'. לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית לז כא). ראובן לא הצליח למנוע את המכירה ו'להשיבו אל אביו', ואעפי"כ: "מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה? (שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה – רש"י), מפני שהוא פתח בהצלה תחלה! שנאמר: 'ויצילהו מידם'" (מכות י א). וכך גם יהודה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וגו'. וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (שם כז). וגם עליו נאמר: "באיזו זכות זכה יהודה למלכות? אמר להם ר"ט: אימרו אתם! אמרו: זה בזכות שאמר 'מה בצע כי נהרוג את אחינו', שהצילו ממיתה! אמר להם: דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה?! שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו! וכו'" (מכילתא בשלח פרשה ה). יהודה 'לקח אחריות' ומנע את הריגתו, הביקורת עליו שלא הוביל את האחים לשלום בית ולהחזרתו לאביו. המחיר הכבד היה הירידה לגלות ושעבוד במצרים.
האם למדנו את הלקח?!
אנא גלו אחריות לאומית! ויפה שעה אחת קודם!
(וישב תשפ"ג)
