היכולת להודות בטעות

ההודאה על האמת בפני תמר היא זו שתעמיד בעתיד את יהודה למנהיגם של ישראל

פרשת יהודה ותמר קוטעת את הרצף בתיאור הירידה של יוסף למצרים. לאחר שתמר נותרה אלמנה גלמודה, מתוסכלת ממצבה המשפחתי היא החליטה לעשות מעשה ולקחת אחריות על גורלה. היא מתחפשת לזונה וכאשר יהודה בא אליה בידיים ריקות היא דורשת ממנו ערבון. מאוחר יותר ניסה יהודה לשלוח לה את האתנן, אך משעה שהשליח לא איתר אותה, העדיף יהודה להשתיק את העניין ולא לדרוש את העירבון – "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז". משנתגלה הדבר שתמר זינתה פסק יהודה: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף". על אף שבידיה היו חפציו האישיים, שהוכיחו את חפותה, היא לא הכריזה על כך ברבים, אלא שלחה ליהודה את חפציו והפקידה בידיו את הבחירה. לולא שהיה מודֶה, הייתה מוּצאת לשריפה. באמונתה הגדולה פנתה ליהודה במילים: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה". וכך דורשים חז"ל: "הכר נא למי החתמת וגו' אמר ר' יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא חייך שתמר אומרת לך הכר נא" (בראשית רבה וישב, פה).

במילותיה של תמר נסגר מעגל. כאשר הביאו האחים את הכתונת אמרו לאביהם בהנהגתו של יהודה "הַכֶּר נָא", בכך רצה יהודה להסתיר את סוד המכירה. לעומתו, תמר עושה שימוש באותן המילים "הַכֶּר נָא" לצורך פעולה הפוכה – חשׂיפת הנסתר והסמוי מן העין. תמר מזכירה ליהודה שבגידה רודפת בגידה, ויש להימנע מלכסות על שקר ולחשוף את האמת המכאיבה. ואכן, יהודה שביקש בעבר להסתיר את מעשיו, הפעם הוא מתקן את מעשיו, מגלה את חטאו ומודה ואומר "צָדְקָה מִמֶּנִּי". יהודה שביקש להתנער מאחריות בהצגת הכתונת הפסים, נדרש כעת לקחת אחריות בזכות תמר שהשתמשה בעירבון כאמצעי לגלות ערבות.

מרגע זה תפיסתו של יהודה השתנתה והוא היחיד שיוכל בעתיד לשכנע את אביו לשלוח את בנימין למצרים תוך כדי לקיחת אחריות: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ". תמר מראה ליהודה את חפציו האישיים ושומרת על כבודו שלא יתבייש ומכאן דורשים חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים" (בבא מציעא נט ע"ב). תמר מוכנה ליטול סיכון, היא יודעת שיהודה יכול גם להכחיש, אבל היא נותנת אמון מוחלט ביהודה על אף שהיא מודעת שיהודה רואה בה, עד כה, גורם אשם במות ילדיו. מצד שני, יהודה היה יכול להכחיש ולהתנער מחפציו, אבל הוא החליט להיות יהודה – להודות על האמת.

תמר זכתה לשנות ברגע אחד את יהודה מאדם שמסוגל לשקר לאביו, לאדם דובר אמת שיכול ומסוגל להודות בטעויותיו. ההודאה על האמת בפני תמר היא זו שתעמיד בעתיד את יהודה למנהיגם של ישראל.

פרשה זו מלמדת אותנו, שאדם יכול ומסוגל להשתנות במהלך חייו אפילו בעקבות אירוע מטלטל – לעולם לא מאוחר.

(וישב תשפ"ג)