יש דברים חיוביים בשנאה?

בבית יעקב מודעות מלאה לדרמות שהתחוללו בבית אברהם ובבית יצחק

האם ייתכן כי קיים צד חיובי באיחוד הנובע משנאת האחר? נבחן את הפרשה הדרמטית של שבתנו מנקודת מבט זו. התיאור המקראי של הדרך בה התגבשה משפחת יעקב להיות עם ישראל מכיל גם את השלבים הבאים;

אברהם אהב את ישמעאל וראה בו את ממשיכו. שרה לא חשבה כך וביקשה: "…גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". זה לא מצא חן בעיני אברהם, אבל הא-ל התערב: "…כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע." הסאגה הזו חוזרת אצל יצחק ללא התערבות ישירה של הא-ל: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". רבקה רוקחת ומבצעת 'הפיכה' עד אשר יצחק מודה לבסוף: "…וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".

בבית יעקב המצב חמור יותר. ארבע אמהות, מתוכן שתי שפחות, אשה שנואה אחת, אשה אהובה אחת… וילד אהוב אחד שאביו עשה לו כתונת פסים. אלו הם התנאים האידאליים להמשך תהליך הברירה בין היורשים הפוטנציאליים לברכות הזרע והארץ בהן בורכו אברהם ויצחק. והנה הפתעה… אין אנו מוצאים את רחל מלינה על יעקב, והיא אינה תובעת: 'שלח את ילדי לאה והשפחות כי הם לא ירשו עם בני יוסף'! לאה אינה דורשת: 'שלח את ילדי השפחות מפני בני כי הם לא ירשו איתם'! אפילו הא-ל אינו מתערב באופן ישיר בהכרעה.

בבית יעקב מודעות מלאה לדרמות שהתחוללו בבית אברהם ובבית יצחק. מה, אם כן, היתה התשובה של בני יעקב בראותם כי: "…כי אותו אהב אביהם מכל אחיו"? לא ראינו כי האחים ממנים ועד פעולה שידבר בעדינות עם יעקב אביהם, לא ראינו כי הם מתקוממים בגלוי נגד אביהם. במקום זה אנו מקבלים תיאור פרטני של שנאה יוקדת ליוסף וזוהי תשובתם! בפרפרזה: 'אנחנו לא ניתן לסאגה שהתחוללה בבית יצחק ובבית אברהם לחזור לחיינו. אנחנו נתמודד עם האיש שנבחר על ידי אבינו ואז: "…וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".

כדי להצליח במשימה קשה זו הם צריכים תחילה להתאחד! איחוד הדרגתי ממניע של שנאה כתגובה לדברים, להבאת הדיבה ולחלומות של יוסף הצדיק. וכך זה נראה שלב – שלב:

ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו – "בני לאה, כי אותו אהב אביהם", (בכור שור). וישנאו אותו – "בלב גם בני הגבירות", (שכל טוב, על אתר). ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו – "כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך, ומה שאתה חושב ביום, אתה חולם בלילה", (בכור שור). ויקנאו בו אחיו – "וסתם אחיו כולל כל האחים" (מזרחי, רא"ם). ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם – "ועד לא קרב אליהם והתייעצו עליו להרגו" (כתר יהונתן). ויתנכלו אתו להמיתו– "דעת המפרשים ויתנכלו נתמלאו נכלים וערמומית" (הכתב והקבלה). נמצאנו למדים כי יוסף עם חלומותיו גרם בהדרגה לאיחוד השורות החל מבני השפחות דרך בני הגבירות עד למצב של "וסתם אחיו כולל כל האחים"!

והנה מה שחוזות עינינו- דווקא איחוד השורות הזה גרם לאחים כולם להיות 'שבטי ישראל' וכולם יהיו ראויים לשאת את הסגולה. יוסף, בחלומותיו ובדבריו, גרם לאיחוד השורות ושינוי הסיסטמה. מעתה, לא בן אחד יבחר ויהיה הממשיך אלא יחד שבטי ישראל! עמדת הא-ל לא מתבטאת בהוראות נבואיות ליעקב כדוגמת מה שקרה לאבותיו אלא בניהול האירועים שהביאו לתוצאה זו. העובדות, כפי שהן מתוארות בתורה, הן הן רצון הא-ל. יעקב היה מודע לחלוטין לתוצאה זו על אף דרך העקלתון שבה היא נוצרה. "ואביו שמר את הדבר", טרם מיתתו ראה שמיטתו שלמה: "זה יעקב אבינו, שהיתה מיטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת" (שיר השירים רבה, פרשה ג).

(וישב תשפ"ג)