הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בסרט Wall-E מתואר עתיד בו כל בני האדם חיים חיי פינוק ונוחות מתמדת: הם שרועים כל היום על כורסאות נוחות, מול מסכי מחשב עתירי גירויים ושעשועים, ורובוטים מספקים להם את כל צרכיהם. כתוצאה מכך הפכו בני האדם לשמנים, רופסים ומנוונים, עד שאינם מסוגלים אפילו לקום ולהתהלך בכוחות עצמם, אבל זה לא מפריע להם כי ממילא אין סיבה לקום – כל חיי החברה שלהם מתנהלים במחשב, ואם צריך לזוז אפשר לעשות זאת עם הכורסה הניידת. לכאורה, הכל טוב ויפה; אין מלחמות, רעב או מחלות, לא צריך להתאמץ ללמוד ולעבוד, ממש גן עדן עלי אדמות. אבל בסופו של דבר, מרגישים בני האדם שמשהו חסר להם. משהו מעוות לחלוטין בקיום המנוון ושטוף הגירויים הזה. והם מחליטים לעשות את המאמץ לרדת מהכורסאות, לצאת מאזור הנוחות ולחזור לחיים של עמל, מלאכה ויצירה. זה אמנם יהיה קשה ומלווה בסבל, אבל זהו מחיר ששווה לשלמו עבור חיים בעלי משמעות.
זהו כמובן משל נהדר על החברה בת זמננו והכיוון שהיא צועדת אליו, אבל מה שעומד על הפרק הוא לא ניוון פיזי אלא ניוון רוחני. האדם המערבי המודרני חותר לחיי נוחות רצופי גירויים ועינוגים, ובתמורה לכך מקריב חלקים משמעותיים מנשמתו. המחיר הוא רדידות ושטחיות, אובדן המשמעות, הערכים והעומק הרגשי, ובריחה מכל אתגר מחשבתי או מאמץ רוחני.
התיקון לניוון הזה יהיה השיבה לדת. המחשבה על עלייתה המחודשת של הדת היא אחד הדברים המפחידים ביותר את אותם אנשים, בדיוק כמו שהמחשבה על שיבה לחיי עמל מפחידה את אנשי Wall-E, ובצדק לכאורה. אבל כאשר בסופו של דבר יבינו אנשים שזה הדבר הנכון, הם יהיו מוכנים ומזומנים לשלם את המחיר.
כן, החזרה אל הדת תהיה כרוכה בבית מקדש וקורבנות, בחובות דתיות המעוגנות בחוק, בוויכוחים נוקבים על יסודות האמונה, בסנהדרין שמלקים ומענישים, ואפילו בסקילה מדי פעם, אחת לשבע שנים נניח. זה נשמע מפחיד ומאיים, כשם שהמחשבה ללכת לעבוד בשדה נשמעת מפחידה ומאיימת למנוונים בכורסה; אבל כשעושים את זה בפועל, מרגישים פתאום עד כמה זה טוב, בריא ונכון, ועד כמה המצב הקודם היה מעוות. היגמלות מסמים יכולה להיות קשה וכואבת, אבל איזו הרגשה טובה היא נותנת.
(פורסם ב'נשא' תשע"ט)
