הרב יצחק דביר (מרבני כושרות)כשמוצאים נופש במלון או בספינה בעלת השגחת כשרות, רבים מאיתנו חשים אפשר להסיר את דאגת המזון ולהתמקד בשאר הארגונים. אלא, שלא תמיד מוצדק להסיר אחריות ולהטילה על נותן ההכשר, מפני שגם כאשר הכשרות מצוינת כ'מהדרין' לא תמיד היא דומה לרמה שאותה אנו רגילים לצרוך בדרך כלל. המחשה לפערים אלו נוכל לקבל באמצעות כמה דוגמאות:
שום מערכת כשרות בארץ לא תיתן הכשר על מטבח שבחלקו מכינים מוצרים שאינם כשרים. בחו"ל מצויים מטבחים בעלי הכשר שמשמשים במקביל גם לבישול שאינו כשר. מובן שבאופן זה קשה לשמור על הפרדה מלאה בין הכלים, חומרי הגלם והמאכלים, והתקלות מזומנות.
כשרות חד-פעמית, לצורך חג או אירוע מסוים, מורכבת הרבה יותר. במקרה כזה נדרשת הכשרה לכלי המקום וישנו חשש שמא יתערבו בהמשך כלים שלא הוכשרו. עובדי המקום אינם רגילים לנהלי הכשרות והדבר עלול להוביל לטעויות רבות.
עלות הטסת משגיח כשרות מהארץ לחו"ל גבוהה, בשל כך יש המסתפקים במשגיח אחד שאחראי על העבודה כולה. מטבח שמוציא 3 ארוחות ביום ברמה קולינרית גבוהה עובד רוב שעות היממה, והטלת ההשגחה כולה על אדם אחד מזמנת תקלות.
בשאלה מה נחשב בישול גוי נחלקו הפוסקים. מרבית כשרויות המהדרין בארץ מקפידות שהמאכלים יתאימו גם לפסיקת הספרדים, אך בחו"ל לרוב הטבחים גויים, ובישול כזה אינו מתאים לספרדים, ועדיין הוא מצוי גם במקומות שממותגים כ'מהדרין'.
חומרי הגלם שבהם משתמשים בחו"ל לא תמיד מתאימים לאלו שמקפידים בארץ. לדוגמא: בחו"ל קשה מאוד להשיג ירק עלים מפוקח, ולכן כשרויות רבות מאשרות להשתמש בירק ללא פיקוח הלכתי מחרקים, מה שאפילו כשרות רגילה בארץ אינה מאשרת.
כשאנו צורכים כשרויות בארץ אנחנו מכירים בדרך כלל מעט את שם גוף הכשרות. בחו"ל אנו נתקלים בשמות של נותני הכשר שונים שאנו שומעים עליהם לראשונה. לעיתים מדובר בגופים רציניים, אך פעם מדובר בשרלטנים ממש, שהקשר שלהם לכשרות מסתכם בצ'ק בסוף החודש. לעיתים כלל לא מדובר בגופים אורתודוקסים, ויש שמזהים בטעות מוצרים החתומים על ידי מוסלמים ככשרים. כדי שלא יעבדו עלינו חובה לפתוח עיניים ולא להסתפק בכתובים כלליים 'מהדרין' או 'גלאט'. (וישב תשפ)
