הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע מספרת התורה, על יעקב הקורא לבניו כדי להודיעם את אשר יקרה עימם באחרית הימים: "וַיִּקְרָ֥א יַֽעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים". על פי הגמרא במסכת פסחים (נו ע"א) הדבר נמנע ממנו, כיוון שאין לגלות את הקץ. בעקבות כך נעסוק השבוע במחלוקת- האם אכן אסור לגלות את הקץ?
חישוב הקץ
האם מותר לחשב את הקץ? בדברי הגמרא במסכת סנהדרין (צז ע"ב) מובאת מחלוקת בעניין:
א. אי אפשר: לדעת רב, אין כלל אפשרות לחשב את הקץ, כיוון שהגאולה תלויה בדברים רבים שאי אפשר לחשבם, כגון האם עם ישראל יחזור בתשובה, האם יוסרו הדיינים השופטים לא כצדק ועוד. כך סובר גם רב שמואל בשם רב יהודה, שנקט שאם אדם אומר לך מתי הקץ מגיע – אל תאמין לו, כי הדבר גלוי לקב"ה בלבד.
ב. בעייתי: רבי יוחנן חלק וסבר, שאמנם מעיקר הדין אפשר לחשב את הקץ, אך רבים הסיכונים הכרוכים בכך ממקרה של טעות – ולכן תיפח עצמותם של מחשבי הקיצין.
ג. אפשר: דעה שלישית סוברת שאפשר לחשב את הקץ, ואף עשו כך למעשה. בפשטות כפי שראינו, כך סבר יעקב אבינו שרצה לספר לבניו על אחרית הימים, ורק בגלל שהקב"ה מנע ממנו, לא סיפר. גם הגמרא במסכת סנהדרין מביאה מספר דעות תנאים ואמוראים שחישבו את הקץ, ביניהם רבי עקיבא.
חישוב במהלך הדורות
להלכה, האברבנאל (מעייני הישועה, מעיין א', תמר ב') סבר, שהאיסור לחשב את הקץ נאמר רק במקרה בו מחשבים אותו על פי הכוכבים והמזלות, אבל כאשר מחשבים אותו באמצעות דברי חז"ל – אין בכך איסור. אדרבה, הוסיף האברבנאל, יש בכך מעלה וביטוי שמצפים לבוא המשיח, וזו הסיבה שרבים מהאמוראים שאלו את אליהו מתי יבוא המשיח.
שאר הראשונים חלקו וסברו, שאין לחשב את הקץ. למרות זאת במהלך הדורות, רבים בכל זאת חישבו את הקץ. רס"ג כתב את דעתו בספרו אמונות ודעות (מאמר ח'), הרמב"ם באגרת תימן (עמ' קמב – ג) והרמב"ן בספר הויכוח (היום השני). בטעם הדבר שהרשו לעצמם לחשב, העלו מספר אפשרויות התלויות בטעם האיסור:
א. הרמב"ן (ספר הגאולה עמ' כט) הסביר, שאסור לחשב את זמן הקץ, כיוון וייתכן והוא יגיע זמן רב לאחר מכן – דבר העלול לגרום ייאוש בעם ישראל במהלך הגלות. מאותה סיבה הרשה לעצמו הרמב"ן לחשב את הקץ, כי סבר שהזמן שיעבור מזמנו ועד שיבוא הקץ הוא קצר.
ב. הרמב"ם (שם) הסביר, שחישוב הקץ ופרסומו גורם לגויים שבסביבת עם ישראל לפגוע בהם, ואף הביא מספר דוגמאות לכך. בתחילת מלכות ישמעאל קם אדם בעבר הנהר וטען שהוא המשיח, בגללו קרו לישראל צרות, וכן קרה בפאס, בארצות ספרד, בצרפת ועוד.
ג. אפשרות נוספת הביא הרמב"ם לאסור חישוב הקץ – שאי אפשר לדעת מתי הוא יהיה ודבר זה גורם לבלבול ולספקות בעם. משום כך כתב הרמב"ם, שבמקרה בו עם ישראל עייף מצרות הגלות ורוצים לעודדו – מותר לומר שהקץ קרוב, למרות האיסור שכתבו חז"ל.
כיצד טעו
אלא, שנשאלת השאלה כיצד טעו הרס"ג, הרמב"ם והרמב"ן בעניין חישוב הקץ? סיבה פשוטה לכך היא, שגם חכמים יכולים לעיתים לטעות. למרות זאת, חלק מהפוסקים שקשה היה להם לקבל נימוק זה, העלו מספר אפשרויות מדוע כך קרה:
אפשרות ראשונה הציעו, שלמעשה ישנן מספר שעות רצון בשמים שבזמניהן יכולה לבוא הגאולה. כך שאין טעות בחישוב הזמנים, ובאמת מדובר היה בשנים שיכלה להיות שנת גאולה, אלא שבגלל שעם ישראל לא היה ראוי לכך או מסיבות אחרות, לא זכו.
לא זו בלבד, הצמח צדק (תורת השלום עמ' 237) סבר, שעל אף שבשנים אלו לא אירעה הגאולה, מכל מקום אירועים משמעותיים בכל זאת קרו, וכששאלו אותו מדוע לא אירעה הגאולה בשנת תר"ג עליה נאמר שהיא שנת גאולה, השיב שבאותה שנה הודפס הספר ליקוטי תורה של האדמו"ר הזקן, והאיר חלק מאור הגאולה.
אפשרות שנייה העלו ליישב, שאותם עיתי גאולה היו אכן עיתי גאולה לאותו צדיק. לכל צדיק יש תפקיד בשבילו ירד לעולם, ובשנים שכתבו שהן שני גאולה השלימו את תפקידם. אותם צדיקים קיוו, שכאשר הם יסיימו את תפקידם גם גאולת העולם תגיע.
(ויחי תשפ"ג)
