הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע עוברים בני ישראל את ים סוף, בדרכם למעמד הר סיני: "וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם". בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, איזו ברכה יש לברך כאשר רואים את האוקיינוס ואת הים התיכון?
ברכת הים הגדול
כחלק מהברכות שיש לברך אחת לשלושים יום, אותן מונה המשנה במסכת ברכות, מובאת ברכת הרואה את הים הגדול. ההסבר לכך שיש לברך רק אחת לשלושים יום הוא, שברכה זו היא תוצר של התפעלות האדם מהטבע, ולכן קבעו זמן קבוע בו אדם ממוצע מתפעל מחדש. איזו ברכה יש לברך כשרואים את הים הגדול?
נחלקו הראשונים:
א. הטור (או"ח רכח) הבין, שבעניין זה ישנה מחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה במשנה. תנא קמא כותב, שהרואה ימים, נהרות גבעות וכו' מברך 'עושה מעשה בראשית', ואילו רבי יהודה שדרכו לברך ברכות מדויקות יותר (למשל 'בורא מיני דשאים'), חולק וכותב, שהרואה את הים הגדול מברך 'ברוך שעשה את הים הגדול'. להלכה פוסקים כדעת תנא קמא, שכן דעת רוב החכמים.
ב. הרמב"ם (ברכות י, טו) חלק והבין, שעל אף שבדרך כלל אכן יש מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה, בנושא זה, בברכת 'עושה הים הגדול' תנא קמא ורבי יהודה לא חולקים, ולמעשה רבי יהודה מפרש את דברי תנא קמא. תנא קמא שהזכיר את ברכת עושה מעשה בראשית דיבר על סתם ימים ונהרות, ואילו רבי יהודה דיבר על ברכת הים הגדול (ועיין בפירוש המשנה ט, ב).
להלכה פסקו השולחן ערוך (רכח, א) ושאר האחרונים כדעת הרמב"ם, שעל הים הגדול, בגלל חשיבותו, יש לברך ברכה מיוחדת, כיוון שהרמב"ם נחשב כפוסק משמעותי יותר מהטור. שנית, גם הרא"ש, אביו של הטור, כתב בתשובה (כלל ד, סי' ד) כהבנת הרמב"ם.
עם זאת, במקרה בו אדם בירך בטעות על הים הגדול 'עושה מעשה בראשית' כדעת הטור, אין הוא צריך לחזור ולברך שוב ברכה כתיקנה, כיוון שכפי שכתב המשנה ברורה (ביאור הלכה שם, ד"ה ועל) ברכה זו דומה לברכת 'שהכל' בכך שהיא כוללת את ההודאה על כל תופעות הטבע, שהן מעשי בראשית.
מהו הים הגדול
נחלקו הראשונים והאחרונים בשאלה, מהו הים הגדול אליו מתכוונת הגמרא שעליו יש לברך 'עושה הים הגדול':
א. הרא"ש (שם) הבין, שהים הגדול אליו מתכוונת המשנה הוא האוקיינוס, ולא ים התיכון, למרות שהתורה קוראת לו הים הגדול (במדבר לד, ו). בטעם הדבר נימק, שכפי שראינו לעיל במשנה, תנא קמא מונה תחילה את הימים והנהרות, ולאחר מכן רבי יהודה מוסיף את הים הגדול. משמע שכשם והנהרות והימים עליהם מדבר תנא קמא הם בכל העולם, הוא הדין לים הגדול.
עוד הוסיף וכתב, שהסיבה שאין להוכיח מלשון התורה הקוראת לים התיכון 'הים הגדול', שזו גם כוונת הגמרא, שכן התורה דנה ביחס לגבולות ארץ ישראל, ולכן ביחס לארץ ישראל הים הגדול הוא ים התיכון. לעומת זאת הגמרא דנה גם ביחס לשאר העולם, וביחס אליו הוא אינו הים הגדול, וכן פסקו להלכה המגן אברהם והמשנה ברורה (רכח, א).
ב. השולחן ערוך (שם) חלק וסבר, שכאשר הגמרא מדברת על הים הגדול – היא מדברת על הים התיכון כדברי הפסוק בבמדבר, וכן פסק הרב עובדיה (חזון עובדיה ברכות תסז). כך סבר גם ערוך השולחן (שם ד) שדקדק מהפסוקים האומרים שאלוקים קרא לאדמה ארץ ולמקווה המים קרא ימים – דווקא מקווה המים שבתוך הארץ נקרא ימים (וים תיכון הוא הגדול ביותר מבין הימים המוקף ארצות).
ג. גישת אחרונים רבים ביניהם הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה כג, אות כט) והמנחת יצחק (א, קי) סוברת, שכיוון שהמברך ברכת 'עושה מעשה בראשית' יוצא ידי חובה, מספק יש לברך "עושה מעשה בראשית".
מה הדין כאשר אדם רואה את האוקיינוס? בפשטות במקרה זה לשיטתם יש לברך 'עושה הים הגדול', כיוון שגם אם אכן יש ספק האם הים הגדול הוא הים התיכון, וודאי שהאוקייינוס נחשב הים הגדול לכל השיטות. גישה מחודשת יש ברב שטרנבוך (שם) שהבין, שהסוברים שיש לברך על הים התיכון מבינים שיש לברך רק עליו, ולכן גם על האוקיינוס יברכו מספק רק 'עושה מעשה בראשית'.
(בשלח תשפ"ג)
