הרב יגאל גרוס
מהי חופה? נכתבו מספר אפשרויות; ייחוד הראוי לביאה, מה שנקרא בזמנינו חופה, כיסוי ראש הכלה בהינומה. משתדלים לעשות את כל האפשרויות, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים
בפרשת השבוע כותבת התורה "וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי", וכפי שמתברר בהמשך הפסוקים, מדובר בעמרם ויוכבד. בגמרא בסוטה (יב ע"א) מובא, שמדובר בנישואין שניים שלהם, לאחר שגירש עמרם את יוכבד כי חשש שמא יזרקו את ילדיהם ליאור. הרמב"ן, לעומת זאת, העיר, שמפשט הפסוק משמע שמדובר בנישואיהם הראשונים.
בעקבות נישואי עמרם ויוכבד, נעסוק השבוע בשאלות האם יש לברך על כוס אחת של יין בחופה, ומדוע קוראים את הכתובה?
בין אירוסין לנישואין
כיצד מתבצע תהליך החתונה? הרמב"ם (אישות א, א) ביאר, שכאשר ניתנה התורה בסיני, התחדש שכדי לחיות עם אשה, תחילה יש לארס אותה באחת משלוש דרכים- כסף, שטר או ביאה. אירוסין אלו (שכיום נעשים לרוב באמצעות טבעת), קובעים שהאשה מקודשת מדאורייתא, וכדי שהאשה תחשב נשואה, על הבעל לשאת אותה גם באמצעות חופה.
מהי חופה? על כך נכתבו מספר אפשרויות. השולחן ערוך כתב שהכוונה ייחוד הראוי לביאה. הרמ"א לעומת זאת פסק, שהחופה היא מה שנקרא בזמנינו חופה. עוד יש שסברו, שהכוונה בחופה לכיסוי ראש הכלה בהינומה. למעשה, כפי שכתב הב"ח, משתדלים לעשות את כל האפשרויות, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.
ברכה על היין
בימי קדם, כפי שמספרת הגמרא בתחילת מסכת כתובות (ב ע"א), לפעמים היה רווח זמן של שנה שלמה בין שלב האירוסין לשלב הנישואין, בו היו מתכוננים לחתונה. משום כך, כאשר בירכו על כוס יין באירוסין וכוס יין בנישואין, היה ברור שמברכים על שתי כוסות שונות.
בזמן הזה, בגלל מקרים בהם הבעל עזב את האשה לאחר האירוסין והשאיר אותה עגונה (שהרי מדאורייתא היא כבר נחשבת אשתו), חיברו את האירוסין והנישואין לאירוע אחד. בעקבות כך דנו הראשונים האם גם בזמן הזה יש צורך לברך על שתי כוסות, או שדי בכוס אחת:
א. התוספות (פסחים קב ע"ב ד"ה שאין) כתבו, שמכיוון 'שאין עושים מצוות חבילות חבילות', כלומר שלא ראוי לקחת כוס אחת של יין ולעשות איתה שתי מצוות (דבר שעלול להראות זלזול במצווה), משום כך יש לקחת כוס אחת של יין לברכת האירוסין (וציוונו על העריות וכו') וכוס אחת של יין לברכת החתנים (קריאת השבע ברכות) וכן נראה שנקט להלכה הרא"ש (י, ח), ובלשון התוספות:
"ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על השני בורא פרי הגפן, כיוון שכבר בירך על כוס ברכת המזון כי אין נכון לברך פעמים. ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתיים והוי הפסק, ולכך מתכוונים, ולכך צריך שתי כוסות".
ב. רבינו משולם (שם) חלק על התוספות וכתב, שמכיוון שבזמן הזה נוהגים להצמיד את האירוסין לנישואין – יש לברך עליהם עם כוס אחת. בטעם הדבר שאין בכך לשיטתו עשיית חבילות מהמצוות נימק, שכאשר עניינן של שתי המצוות דומה, אין בכך בעיה וזלזול במצוות.
להלכה
להלכה, מעיקר הדין נפסק כדעת התוספות, שמדובר בעניינים שונים ומשום כך יש לברך על שתי כוסות יין. מכל מקום, חלק מהראשונים, ביניהם המרדכי (כתובות קלב) ומחזור ויטרי (ב, תסט) כתבו, שנוהגים לעשות הפסק בין הברכות, וכך לכולי עלמא אפשר לברך על שתי הכוסות ולצאת ידי מחלוקת. כיצד עושים הפסק? הרמ"א (אבה"ע סב, ט) כתב שמפסיקים על ידי קריאת הכתובה.
טעם נוסף לקריאת הכתובה בחתונה מובא במהר"ם מינץ (סי' קט), שכיוון שיש חובה שהעדים החותמים על השטר יידעו את תוכנו, קוראים את הכתובה ובקול. ייתכן לפי טעם זה שצריך לקרא את הכתובה דווקא מי שמבין את תוכנה, כפי שהעיד הראבי"ה (ד, תתקיט), שכן העדים צריכים לסמוך על דבריו. כמו כן לפי דעה זו, צריך לקרוא את הכתובה בשפה שהעדים מבינים.
טעם שלישי לקריאת הכתובה הביא הרב עוזיאל (סי' עח), והוא תלוי בסוגיית נשיאת שתי נשים. לדעת האשכנזים, החרם של רבינו גרשום האוסר על נשיאת אשה נוספת, קיים גם בזמן הזה. לחלק מהספרדים, לעומת זאת, אין תוקף לחרם, כיוון שהוא לא התפשט במקומם או בגלל שנכנסו לאלף החמישית בה כבר לא נוהג החרם. עם זאת, גם לשיטתם אין נושאים שתי נשים בגלל המנהג, ועליו מתחייבים בשבועה בשעת קריאת הכתובה.
(שמות תשפ"ג)
