הרב יגאל גרוס
הגמרא דורשת במסכת ברכות (לה ע"א), שכל האוכל ללא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה וכנסת ישראל
בפרשת השבוע כתובה שירת האזינו. באחד מפסוקי השירה (לב, ו) כתוב: "הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך". מפסוק זה ומפסוק נוסף מספר משלי (כח, כד) דורשת הגמרא במסכת ברכות (לה ע"א), שכל האוכל ללא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה וכנסת ישראל. בעקבות דרשת חז"ל שאסור לאכול ללא ברכה, נעסוק השבוע בשאלה – מה מברכים על אורז, ועל פריכיות אורז.
ברכת האורז
הגמרא במסכת ברכות (לו ע"ב) כותבת בשם רב ושמואל, שכל מאכל שיש בו מחמשת מיני דגן שמטרתם לתת טעם, יש לברך עליו 'מזונות' גם אם מבחינה כמותית הם מהווים מיעוט. מתוך דבריהם מדייקת הגמרא, שכוונתם לומר שדווקא על חמשת מיני דגן מברכים מזונות, אבל ברכת האורז שהכל.
הגמרא דוחה את שיטתם, שכן הברייתא כותבת בפירוש שהכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, ואם טחנו, אפה אותו ובישלו והפכו למעין פרוסות- יש לברך מזונות. בעקבות פסק הגמרא נחלקו הראשונים, כיצד להגדיר במדויק את המקרים בהם יש לברך על האורז 'אדמה', ובאילו מקרים 'מזונות':
א. הרא"ש (ו, ח) דייק מלשון הברייתא, שרק במקרה בו הופכים את האורז לכמעין דייסה יש לברך מזונות, אבל כל עוד הגרגירים שלמים, גם אם בישלו את האורז היטב יש לברך בורא פרי האדמה. בדומה לכך כתב המאירי (שם, ד"ה אורז), שרק כאשר מבשלים את האורז והוא נבקע מחמת הבישול וכדומה יש לברך עליו מזונות, אבל בסתם בישול ברכתו אדמה.
ב. רבינו יונה (כו ע"א ד"ה והפת) חלק וסבר, שדי בכך שמבשלים את האורז כדי שברכתו תהיה מזונות, ואין צורך במיעוך או ביקוע. נראה שהבין שכאשר הגמרא כותבת שהטוחן ומבשל את האורז מברך מזונות, אין כוונתה לומר שחובה לבצע את שתי הפעולות כדי שברכתו תהיה מזונות, ואחת מהן מספיקה.
להלכה
בפסק ההלכה נחלקו השולחן ערך והרמ"א:
א. השולחן ערוך (רח, ז) פסק כדעת רבינו יונה, שכל אורז שבושל ברכתו בורא מיני מזונות, ורק האוכל אורז חי מברך בורא פרי האדמה. ב. הרמ"א (שם) חלק ופסק כדעת הרא"ש, שדווקא כאשר האורז מעוך כדייסא יש לברך עליו מזונות, אבל בבישול בלבד ברכתו אדמה.
למרות פסק הרמ"א, מנהג רוב האשכנזים לברך תמיד מזונות על האורז. ביישוב המנהג הציע המשנה ברורה (שם, כו), שכאשר מסירים מהאורז את קליפתו החיצונית (וכפי שעושים באורז לבן), נחשבת פעולה זו כמעיכת האורז, ולכן יש לברך עליו בורא מיני מזונות גם אם הוא אינו נראה בפועל כעיסה.
ברכת הפריכיות
דיון נוסף התעורר בדורות אחרונים, מה מברכים על פריכיות אורז. על מנת לייצר פריכיות אורז, לוקחים אורז, מרטיבים אותו במים ומחממים בחום גבוה עד שהוא מתנפח. המחלוקת כיצד לברך על מאכל זה סובבת סביב השאלה, האם להגדיר את התהליך שעוברות הפריכיות כבישול:
א. הרב שטרנבוך (תשובות והנהגות ה, סג) סבר, שיש לברך על הפריכיות בורא מיני מזונות. ונימק, שהסיבה שמברכים על אורז מבושל מזונות (למרות שהוא אינו אחד מחמשת המינים) משום שהוא מזין, ואם כן בזמן הזה שהתפחה היא דרך בישול מקובלת, ממילא די בכך כדי להחשיב את הפריכיות כמזון ולברך עליהן בורא מיני מזונות.
ב. הרב עובדיה (חזון עובדיה ט"ו בשבט, קפד) חלק וסבר, שברכת הפריכיות בורא פרי האדמה. בטעם הדבר נימק, שבישול באמצעות התפחה אינו נחשב בישול, ולכן למרות שהאורז נדבק אחד לשני ונהיה כעיסה (כך שלדעת הרמ"א היה מקום לברך עליו מזונות) האוכל פריכיות מעין אלו נחשב 'כוסס אורז', ועליו לברך בורא פרי האדמה.
ג. הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי ב, כא) בגישה שלישית סבר, שלכתחילה יש לברך על הפריכיות שהכל נהיה בדברו. את דבריו ביסס על דעת הרמ"א (רב, ז) והבן איש חי (פנחס שנה א', ג) שפסקו, שמאכל ששינה צורתו עד שאי אפשר לזהותו, וכן לא זו הדרך שרגילים לאכול את אותו המאכל – יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו.
כיוון שהפריכיות אינן נראות יותר כאורז אלא כמעין בועות נפוחות, וכן רוב מוחלט של האורז בעולם נאכל כאורז רגיל ולא כפריכיות, ברכתן שהכל נהיה בדברו. עם זאת, המברך אדמה או מזונות, בדיעבד יוצא ידי חובה.
(האזינו תשפ"ג)
