נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)פסוק חידתי מצאתי בפרשת השבוע שלנו: "וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר, ד', ל"ב). במה הכתוב מדבר ומה בא ללמדנו?
מבאר הרמב"ן במקום: "וטעם 'וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם' – שיפקיד ביד כל איש במספר שמות לגולגלותם כלי משאם. יאמר: איש פלוני יישא מן הקרשים כך במספר, ופלוני (יישא) מן הבריחים או העמודים כך במספר. לא שיצווה – (את) בני מררי, בכללם, (ש)יישאו כל הקרשים והאדנים והעמודים".
בני משפחת מררי, משבט לוי, קבלו צווים אישיים – שמו של כל מתגייס צוין מפורשות לצד הכלים שיהיה עליו לשאת.
ועוד: "והזכיר זה תחלה בבני מררי – בעבור כובד משאם, אולי יקל כל אחד ממשאו ויטיל על חבירו. והוא הדין גם בבני קהת וגרשון".
הצמדת שם העובד למשימתו נועדה למנוע תופעה של הסרת אחריות ("מישהו" כבר יעשה) וכן לצמצם אפשרות לפיה אדם ייקח על עצמו פחות ממה שיועד לו ויטיל חלק מעבודתו על אחרים. לדעת הרמב"ן חשש זה היה המוחשי ביותר בקרב בני מררי, שקיבלו את משימת המשא הקשה ביותר, אך גם אחיהם צוו צווי אישי דומה.
במסגרת ההורות וכן בתפקידי ניהול, אנו מטילים משימות על הכפופים למרותנו. לאור הטבע האנושי שאינו נענה בהכרח לסמכות, מחשבה רבה מוקדשת לפיתוח התערבויות מגבירות מוטיבציה ומחויבות לביצוע משימות.
אמיר בניזרי – ראש צוות ומנהל פרויקטים בחברת Energy Team ("כלכליסט" 2016) ציין שמונה טיפים לקידום המוטיבציה:
- חיזוק אמון של העובדים בעצמם
- פיתוח אישי ומקצועי
- הזדהות עם ערכי הארגון
- שיתוף ושקיפות
- סיפוק אישי
- עבודה בצוות
- זיהוי התנגדויות בקרב עובדים
- גיוס מדויק של עובדים
קריאה פסיכולוגית–ארגונית של פסוקי הפרשה, מלמדת אותי עד כמה רתימת בני לוי למשאותיהם, נעשתה באופן סדור ומרשים. לצורך הגברת המחויבות והמוטיבציה לעבודת המשכן, הלוויים נבחרו בקפידה ונמצאו כשירים למשימה. הם גם מילאו שליחות שבטית, הזדהו עם ערכי המשכן, עבדו בצוות וקבלו צו אישי ומשימה שקופה ומוגדרת.
אני ראוי, אני יכול, אני רוצה! ביצוע עבודת המשכן, על הצד הטוב ביותר, כרוכה היתה, כך מסתבר, גם בניהול מיטבי ומחושב של ההון האנושי.
(פורסם בפרשת נשא תשע"ט)
