הכנה ללידה

הפטרת פרשת כי תצא היא הפטרת נחמה. הנביא ישעיהו משרטט בה מעבר מעצב, בדידות ושממה לשמחה, לשפע ולביטחון.
מסר מנחם נעוץ גם בשיח שמקיים בורא עולם עם עמו בנוגע לחוויית הנטישה שחש העם בהיותו בגלות. "רגע קטון" מכנה הקב"ה את העזיבה, תקופה קצרה וזמנית יחסית של היעדר, אשר הנחמה שתבוא אחריה תהיה מסדר גודל אחר- גדולה ונצחית.
קריאה חוזרת של הטקסט חושפת בו, לטעמי, רובד נוסף ומפתיע של נחמה – סיפור של הריון ולידה.
בעשרת פסוקי ההפטרה מופיע שפע בלתי צפוי של ביטויים הקשורים לתהליך זה, משל מדובר בפרק שנכתב ע"י תומכת לידה.
אציע להביט בכתוב מנקודת מוצא זו:
עקרה. תחילתה של כנסת ישראל בעקרות. גאולתה – מתחילה בשינוי הסטטוס, ביציאה מן העקרות והפיכתה מעקרה לבעולה.
" הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ–אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי" (ישעיה נ"ד/ ב'). זהו שלב ההיריון. העובר הנטמן ברחמה של האישה הולך וגדל וכך גם הגוף הנושא אותו, הנמשל לאוהל שמתרחב, מאריך את חבליו ומציב את רגליו על הקרקע, בכל שלב, מחדש. תגדלי, תלחש המיילדת לאשה, הצטרפי לתהליך העובר על גופך. התעצמי במקביל גם מבחינה רוחנית (יתדותייך חזקי).
"אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי" (פס' ד') – השינוי שאת עוברת, מבפנים ומבחוץ יכול להיות מפחיד. הוא חושף אותך בפני העולם וגם מעיד על נוכחותו של בן זוג (אלוקים) בחייך. הנה נחשף הקשר ועמו נתבעת מחויבות, לבן הזוג ולצאצאים, לכל החיים.
"כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ ה' …", " בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ …" (פס' ו'- ז') – מחקרים מעידים על שינויים הורמונליים הכרוכים בהיריון ובלידה המביאים בין היתר, לתחושת דכדוך. וגם – ישנה סבירות שתחושי במהלך ההיריון שאת מתמודדת לבד, נושאת את המשא כולו בעצמך. זוהי תחושה קשה ומובנת.
"בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ… " (פס' ח') –שצף קצף הרי הם כאבי הצירים, ביטוי של המאמץ והסערה, רגעים של הסתר, שלאחריהם באים רחמים וחסד העוטפים את נס ההולדה.
" כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ–כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ." (פס' ט') – המים, מי השפיר הם, המסמנים את תחילת הלידה וההבנה שהגיע הזמן.
" כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה–וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ…" (פס' י') – לידה כרוכה בזעזוע הגוף והנפש. ובן הזוג, האוהב, מבטיח להישאר לצד רעייתו.
"… וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט… " (פס' י') – ברית הנישואין לא תתמוטט (יש לקוות שהיא אף תתחזק) עקב חשיפת הזוג לחוויית הלידה המטלטלת ו/ או בשל השינוי בתא המשפחתי. ובאשר לרך הנולד, זה יזכה גם כן להיכנס לברית – בריתו של אברהם אבינו.
" אָמַר מְרַחֲמֵךְ, ה'." (שם) – נוכחותו של בורא עולם מורגשת לאורך הלידה כולה, כאשר הוא משמש כרחם, מקור של בטחון ואהבה. אני כאן לתמיד, הוא יאמר ליולדת לאורך התהליך כולו. אני כאן עבורך, עבור הרך הנולד ועבור משפחתכם הצעירה.
***
לידה היא נס. נס המשלב חומר ורוח, כאב ואושר עילאי. נס הבוחן את חיבור האדם לעצמו, לבן זוגו, לאלוקיו. כך גם לידתו של עם, מלמד אותנו הנביא וכך גם לידתה של נחמה.
בדומה ליולדת, ולהבדיל, גם אבל הקם מאבלו זקוק לתהליך של עיבוד ולכוח נפשי על מנת להתיק מבט החוצה ולשלב בין עולמו הפנימי המשתהה והדואב למציאות החיצונית המתפרצת קדימה. בפסוקים בודדים, מעניק בורא עולם לעמו את הזמן ואת המרחב הנחוצים לו על מנת לקום ולהשתקם, ומלווה ומיילד אותו / אותנו, מעצב לשמחה, באורך רוח ובסבלנות אין קץ.
במבט רחב יותר, הוא מלמד אותנו בעצם, כיצד להיגאל.
(כי תצא תשעו)