מי מנהל את ההיסטוריה?

והלב מתפלל, שגם אם לא נהיה ראויים לכך, תמשיך ההשגחה העליונה להתנהג אתנו בחסד שמים

המחשבה כאילו אנו הם המובילים את המהלכים ההיסטוריים ומשנים סדרי בראשית, קיימת אצל רבים מבני האדם, אבל האמת היא שאנו פעמים רבות בסך הכל משמשים כלי ביד ההשגחה העליונה לקדם מהלכים שנגזר עליהם משמים. את השימוש הזה, של ההשגחה העליונה בבני אדם כדי לקדם את תכניתה, מוצאים אנו כבר בברית־בין־הבתרים, בה הודיע הקב"ה לאבינו אברהם כי יש תסריט ידוע מראש למהלכים ההיסטוריים של העם היהודי, מהלכים שאין לאדם ולמעשיו שליטה עליהם, אלא הם פרי החלטה מוקדמת של ההשגחה העליונה, ועל כיוצא בזה נאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". מסיבה זו, מסביר הרמב"ן – האריכה התורה בתיאור חיפוש יוסף את אחיו: "להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור בו… להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו לידם של אחיו, להודיענו כי עצת ה' היא תקום". מהלכי ההשגחה העליונה האלה היו נסתרים אפילו מיעקב אבינו, ועל דבריו לבניו שחזרו ממצרים: "למה הרעתם לי?!", אמרו במדרש [ב"ר צא ו]: "מעולם לא אמר יעקב דבר של בטלה אלא כאן, אמר הקב"ה: אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר: 'למה הרעתם לי' ועל זה נאמר [ישעיה מ כז]: 'למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור'".

גם הכבדת לב פרעה היא דוגמא לשימוש של ההשגחה העליונה בבני אדם הממחישה לנו את המעורבות הפעילה של ההשגחה במהלך ההיסטוריה האנושית, ככתוב: "למען הרבות מופתי בארץ מצרים", וזאת לא רק בשביל לגלות את יכולתו של הקב"ה שהוא כל יכול, אלא בעיקר להראות את מעורבותה של ההשגחה העליונה בעולמנו. במובן זה היתה להכבדת לב פרעה מטרה כפולה, האחת כלפי מצרים והאחת כלפי ישראל. כלפי מצרים כתשובה להתרסת פרעה שאמר: "לא ידעתי את ה'", ועל כך אמר הקב"ה למשה: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים… וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי ידי על מצרים". אך גם לבני ישראל היה מסר בהכבדת לב פרעה ככתוב: "כי אני הכבדתי לבו ואת לב עבדיו… ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'" [י א־ב].

והנה, אפילו משה רבנו לא הבין את המהלך הזה לעומקו, ובשעת משבר אמר לקב"ה: "למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". את טענתו זו של משה פירש ראב"ע: "כי חשב משה כי מעת דברו אל פרעה בשליחות ה' יקל מעליהם ויחל האלקים להצילם, והנה פרעה הכביד והרע". ולכאורה קשה, מדוע מתפלא משה על הקושי הזה והרי כבר בסנה אמר לו הקב"ה: "כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך"? אלא, משה ידע שיהיו קשיים בגאולה אבל לא חשב שתיתכן נסיגה בתהליך הזה. ועל זה הודיעו הקב"ה שתתכן גם נסיגה בתהליך, ועם זאת היא תנוע אל מטרתה.

תמיהה דומה כתמיהתו של משה שומעים אנו גם כיום אפילו אצל רבים מהמאמינים שתקופתנו היא 'אתחלתא דגאולה'. גם הם, כמו משה, מתלוננים מפעם לפעם על הרעת המצב, ומסיקים מכך מסקנות לגבי תקופתנו האם היא עדיין אתחלתא דגאולה? הם לא מביאים בחשבון שעלולה להיות גם נסיגה במהלך הגאולה. אך עלינו לדעת כי ריבון העולמים מנהל מהלכים בהיסטוריה בכלל, ובהיסטוריה הישראלית בפרט, לפי תכנית אלוקית קבועה מראש, ובתחנות השונות של מהלכי ההיסטוריה הזו אנו פוגשים גם מקרים של הקשחת לב האויב, כמו שהיה אצל סיחון מלך האמורי [דברים ב ל] שעליה נאמר: "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' אלוקיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה".

הקשחת לב דומה הייתה בתקופתנו אצל חוסין מלך ירדן במלחמת ששת הימים, או הקשחת לב הרודן הסורי לבקש את מימי הכנרת, או את לב הפלשתינאי שלמרות שהוצע לו כמעט הכל הוא מתעקש לבקש את "זכות השיבה". לבסוף, כל אלו הצעידו את המהלכים לטובתנו. וכך נמשכים הדברים וכל פעם שאנו מסרבים לשתף פעולה עם התכנית האלוקית, אז מקשיחה ההשגחה העליונה את לב אויבנו להפר את עצתם, ואנחנו נאלצים להיות נאמנים למהלך האלוקי שדיבר טוב על ישראל.

והלב מתפלל, שגם אם לא נהיה ראויים לכך, תמשיך ההשגחה העליונה להתנהג אתנו בחסד שמים להטיב עמנו טובה שנזכה לה לאורך ימים.

(בא תשפ"ג)