הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
בין הדברים שיציאת מצרים מחוללת בנו נמצאת החובה לעבוד את ריבונו של עולם במצוותיו
סיפור יציאת מצרים שבפרשתנו מתכנס בסופו של דבר למצוות מעשיות. התורה מצווה בסוף הפרשה לא רק על שמירת חג הפסח וחג המצות, כי אם גם על מצוות נוספות הקשורות בתודעת יציאת מצרים. מצווה על דיני בכור בהמה, פטר חמור ובכור אדם: "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא"; היא מצווה על תפילין: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים"; והיא מצווה על חינוך: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת – ואמרת אליו: בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים…". בכך היא משרטטת כבר מתחילתה את אחת הבשורות הגדולות של האמונה וההליכה בדרכי ה': בניית סולם שלם, שרגליו נטועות בארץ בקרקע המציאות המעשית, וראשו מגיע השמימה, בתכנים הפנימיים העמוקים של כל מצווה.
לימים היא תלמד כי זה אחד המאפיינים המובהקים של אמונתנו, שאין לה מקבילה באמונות האחרות, וגם אלה שצמחו מאתנו (נצרות ואיסלם) לא אימצו במשמעות המלאה: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום". לא לחינם התקבע בתוכנו הביטוי "שומר תורה ומצוות", או ביטויים אחרים של אותו עניין, וזאת כדי לבטא את המבנה המלא: עולמות רוחניים עמוקים ושורשיים אלה טמונים במילה "תורה", אך אין אנו מותירים את זיקתנו בעולם המופשט, אלא מכוננים חיים בפועל שמבטאים את המצוות האלה.
המצוות פועלות לשני כיוונים. מחד גיסא, מלמעלה למטה, הן מגבשות את כל העולמות הרוחניים לכדי מציאות של ממש. הרעיונות לא נותרים תלושים או מופשטים, אלא הופכים להיות מעשיים בתוך העולם בו אנו חיים. מכאן חשיבותן הגדולה של המצוות, ומכאן החובה למלא את הצד הזה. אולם המצוות גם יוצרות בנו דברים, ברוח "אחרי הפעולות יימשכו הלבבות", לאמור: הן מחייבות אותנו לצאת מבועת הנוחות או ההסכמה הפנימית שלנו, מהעמדת הקריטריון של התאמה למה שאנו חושבים או מרגישים, להתנער, ולפרוץ לעולמות אחרים, שריבונו של עולם ציווה עלינו להתרומם אליהם ולפעול לאורם. פעמים רבות טענתי בישיבה כי הנושא העיקרי במחשבת ישראל הוא הפילוסופיה של ההלכות השונות, מה נמצא בשורשן שהביא אותן לידי מימוש על ידינו, ולאן הן אמורות להוביל אותנו, מתוך קבלת עול מלכות שמיים וקיומן.
ספר החינוך פרש את משנתו המרכזית בתחום המצוות בפרשת השבוע שלנו. ההיבט שהוא מדגיש במצוות אינו היחיד הקיים, וכאמור לעיל – עולם שלם טמון בקיומן של המצוות, שחלק ממנו הוא הימשכות הפעולות אחרי הלבבות. פרשתנו, אפוא, מהווה תזכורת של ממש כי בין הדברים שיציאת מצרים מחוללת בנו נמצאת החובה לעבוד את ריבונו של עולם במצוותיו, ולהיות מודרכים במעשינו על פי ההלכה, מתוך כל חשיבותה ומרכזיותה בעולם האמונה.
(בא תשפ"ג)
