פרשת השבוע מובילה אותנו אל סיומה של תקופת שעבוד מצרים. אחרי מאות שנות עבדות ואחרי שמצרים משלימים את המכה העשירית במניין המכות. התוכנית מתקדמת בהתאם לתוכנית שהאל מתכנן וכך אנו קוראים ערב המכה האחרונה, מכת בכורות: "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה". תהליך המכות מתפרש על תקופה של שנה, כפי שאנו מוצאים 'בסדר עולם רבה' שקובע: "מכות מצרים יב' חודש".
כאן המקום לעקוב אחרי קבלת סמכותו המנהיגותית והתוכנית האלוקית שמשה היה שליחה.
יחסו של עם ישראל לתכנית של משה
נקודת המפגש הראשונה בין משה לבין העם אנו מוצאים כשמשה פוגש איש עברי מכה איש עברי, כאשר משה מבקש להתערב וזועק: "לרשע למה תכה רעך". בתגובה משיב המכה למשה "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". זהו אומנם אירוע פרטי ולא ציבורי אך היא מנחיתה מהלומה לסמכותו של משה כמנהיג. בפשטות בפני מוטחת הטענה מניין ההרשאה שאתה מבקש ליטול לידך סמכויות של 'איש שר ושופט'. בעקבות אירוע זה, ולפי המדרש הולך הרשע שהכה את האיש המצרי ומלשין על משה.
משה נמצא במדיין תקופה ארוכה, כ-60 שנה עד שהוא נבחר על ידי האל להוציא את בני ישראל ממצרים. את תורף המשימה ואת כתב המנדט שהוטל על משה ואותו הוא גם נדרש להציג לבני ישראל וכך מצטווה משה לתאר בפני עם ישראל
"לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלהי אבתיכם נראה אלי…לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים: ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש, ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם: ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים".
התוכנית האלוקית מוצגת על מורכבותה, תוך ציון מפורט שהיציאה ממצרים לא תהיה קלה, שכן מלך מצרים לא יהיה נכון לשחרור בני ישראל ממצרים, ולכן מצרים יצרכו לעבור תהליך שבסופו של דבר לא רק שהמצרים ישחרורו את עם ישראל ממצרים אלא אף יהיו נכונים לצייד אתכם במיטלטלין, בגדים כלי כסף וכלי זהב.
משה ואהרון עושים כן, ומוסרים לעם את התכנית האלוקית ובתגובה ראשונית אנו קוראים: "ויאמן העם". בתלמוד דרשו מפסוק זה "מכאן ישראל מאמינים הם".
אלא שאמונה זו אינה מחזיקה מעמד, שכן ובעקבות המפגש עם פרעה סבור מצרים שעם ישראל אינו עובד מספיק קשה, ובתפיסתו "נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה ונזבחה". ולכן פרעה מחליט להכביד על עם ישראל את העבודה עוד יותר, והוא גורע מהם את אספקת התבן באמצעותו הכינו עם ישראל את הלבנים, אולם עליהם היה לעמוד בהספק היומי על אף היעדר אספקת התבן. תגובת בני ישראל אינה מתאחרת לבוא, וכך אנו קוראים: "ויפגעו את משה ואהרון נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה", מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י מגדולי פרשני המקרא, "ויפגעו – אנשים מישראל".
ומה בפיהם של אותם אנשים מישראל: " ויאמרו אלהם ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו". מסביר המלבי"ם: "ועל ידי מרירות לבבם דברו קשות נגד משה ואהרן שבאו לקראתם ברגע זו שהיה צר להם מאד, ירא ה' עליכם וישפט, רצו לומר אנחנו איננו יודעים אם שלח ה' אתכם אם לא, רק ה' היודע האמת ירא עליכם וישפוט, אם אתם שלוחים מאתו ישפוט את פרעה ואם אין אתם שלוחי ה' ישפוט אתכם".
מכאן ואילך אובד האמון שהתחיל בתחילת הדרך והכתוב מתאר נתק מוחלט בין העם לבין משה, כפי שמתאר לנו הכתוב: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". משה המנהיג הצעיר ניתקל בחוסר נכונות מצד העם להקשיב ולקבל את דבריו, חזקוני מפרשני המקרא מסביר שעם ישראל: "נתיראו לשמוע אל משה מחמת קוצר רוח". אירוע זה מתרחש עוד לפני תחילת עשרת המכות. ולמעשה מנקודה זו ועד לפס' בפרשתינו הקובע: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב". פסוק זה נאמר לפני מכת בכורות כאשר אלוקים מעדכן את משה עוד מכה אחת ובני ישראל יוצאים ממצרים.
בחישוב פשוט בין משה לבין עם ישראל, לפי הכתוב, קיים נתק מוחלט, עם ישראל אולי כועס על משה, ולא רק כועס אלא גם חסר סבלנות למהפכה שמשה מציע לפיה עם ישראל מתעתד לצאת ממצרים. כמעט שנה שאין כל התייחסות לדיאלוג כלשהו בין העם לבין נציגו אל מול השלטון המצרי. נקודת המפנה בפסוק שקובע לנו: "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם".
רק לאחר 9 מכות, רק לאחר שעם ישראל רואה את המכות שמנחית משה על העם המצרי הוא מתחיל להבין שתוכניתו של משה אינה תוכנית הזויה, אינה מבקשת להרע לעם אלא להיטיב איתה, ומה שנראה לפני כשנה כאסון לאומי, וכהכבדה על עם ישראל מתכנס לצעד קטן לפני גאולה ממשית ויציאה אל החירות.
מהפכות חברתיות גם אם תכליתן טובות נתקלות בהתנגדות. הקושי של הפרט לקבל שינוי באורחות חייו, הוא אופייני להמון, עם ישראל היה הראשון שקיבל עליו את שעבוד מצרים את היותו עם של עבדים במשך מאות של שנים מבלי לנסות ולהתקומם עם שמנה כמה מיליונים של אנשים אינו מסוגל להתקומם, ואילולא התוכנית האלוקים היינו נמצאים במצרים עד היום כפי שאנו אומרים בהגדה של פסח: "ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו מועבדים היינו לפרעה במצרים".
מנהיגות בעיתות של שינוי
מנהיגות צריכה לדעת לפעול גם כאשר העם אינו מבין את התכנית הגדולה, גם כאשר עם ישראל מתנכר למשה, פוגע במשה ומסרב לשמוע למשה. דוגמה נוספת במקרא למנהיג שפועל בניגוד לעמדת העם, והעם מכיר בתרומתו רק בשלב מאוחר יותר, היא הדוגמה של 'שמשון השופט' אותו מנהיג גיבור שמוכר בזכות כוחו ומעלליו המתוארים לנו בספר שופטים. אותו מנהיג שבכל תקופת מנהיגותו פועל שפועל באופן עצמאי, העם אינו משתף איתו פעולה, ולא רק שאינו משתף איתו פעולה או מכיר במנהיגותו, אלא הפעם היחידה שהכתוב מתאר לנו קשר שנוצר בין שמשון לבין העם הוא כאשר מגיעים נציגים משבט יהודה כדי להסגיר אותו לפלישתים, וכך אנו קוראים: "וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים ומה זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם: ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם: ויאמרו לו לאמר לא כי אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן הסלע".
תיאור קשה של מציאות שבה 3,000 איש משבט יהודה יורדים כדי לתפוס את שמשון ולהסגירו לפלישיתים העם שנלחם בעם ישראל. במקום שעם ישראל ישימו לב שפעולותיו של שמשון גורמות לשקט פנימי שכן הפלישיתים עסוקים בשמשון ולא במלחמה עם ישראל, הם חוששים, הם אינם יכולים לקבל את המציאות של שקט מדיני שהגיע העת שעם ישראל ילחם בפלישתים. האבסורד את ההכרה במנהיגות ובמעמד של שופט, זוכה שמשון רק לאחר מותו כאשר הכתוב מתאר לנו "וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו"
שמשון הוא הדגם למנהיג חדור מטרה להושיע את עם ישראל וכאשר כולם חוששים מעימות עם הפלישתים הוא אינו חושש לעשות זאת לבד.
ההנהגה אינה מלאכה פשוטה, היא אינה קלה, היא מורכבת מקום שמבקשים לבצע שינויים חברתיים. ולמרות זאת משה ושמשון הם הדוגמה למנהיגות שצריכה לצעוד במעלה ההר כאשר היא סוחבת את כל החברה על שכמם, וכאשר הציבור מתנגד ואולי רוקע ברגליו כדי להקשות. מנהיג אינו יכול להרים ידיו רק בגלל התנגדות, מנהיג צריך לשים את ליבו לטובת החברה, לתיקון כל עוול חברתי. אין מנהיג ציבור יכול לפטור עצמו בכך שהציבור אינו מקבל את השינוי, שינויים אף פעם לא יתקבלו בקלות, והם יבחנו לאורך זמן, לעיתים מה שנראה היום כאסון לאומי יכול להתברר כדבר הראוי, הנחוץ והנכון.
(בא תשפ"ג)