הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)"ויאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ד' אֱלקיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ד' רֹפְאֶךָ" (שמות ט"ו כ"ו). המדרש הקשה: "רבי יצחק אומר, הא אם אין בהם מחלה מפני מה הם צריכים רפואה? אלא 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך' – בעולם הזה, ואם אשים 'כי אני ה' רפאך' – לעולם הבא" (מכילתא), כלומר, המדרש פתר את הקונפליקט במקום אחר, בעולם הבא, שם, המחלה תוסר והסבל ייעלם.
הרש"ר הירש פירש: "'מחלה' – אינה מציינת רק מחלת הגוף, אלא כל הפרעה ועיכוב בנוחות ההרגשה, כולל ההרגשה הנפשית וכו', ובייחוד גם לגבי אי נוחות הנגרמת לצורך ייסור וענישה וכו', נמצא זה פירוש דבר ד': שמירת מצוותי תגן עליך מפני ייסורים הבאים לחנך אותך, פן אשים אותם עליך כדרך אשר שמתי במצרים. ד' אינו נותן את ברכתו לאנשים ולמדינות שאינם שומרים את משפטיו, מצוותיו וחוקיו, ובלי שמירה זו הם נידונים לכיליון".
קיים גם פסוק נוסף בפרשת משפטים הקובע את חובתו המשפטית של המזיק לפצות את הניזוק כולל רפואתו. בעל הטורים בפירושו מסביר את לשון התורה בפרשת משפטים, "רק שבתו יתן ורפא ירפא – למעוטי אם עבר על דברי הרופא". התורה מתנה לפי זה את חובת הפיצויים בפנייה לרופא: אם הניזוק מסרב לקבל טיפול רפואי, הוא מאבד את הזכות לפיצוי ממוני.
הגישה התלמודית רואה השלמה בין שני התחומים. כלומר, למרות שד' הוא רופא נאמן ורפואתו אמת, יש גם לרופא בשר ודם רשות וחובה לרפא. בתלמוד מובאים דבריו של ר' ישמעאל על הפסוק בפרשת משפטים, "'רק שבתו יתן ורפא ירפא' – דתנא דבי רבי ישמעאל: 'ורפא ירפא' – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (ב"ק פ"ה ע"א). דרשתו של ר' ישמעאל התקבלה הלכה למעשה, "הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ד' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה, וכשיצא אומר ברוך אתה ד' רופא חולים" (או"ח ר"ל סעי' ד'). דהיינו, הפסוק "ורפא ירפא" מלמד שהעיסוק ברפואה והפנייה לרופא היא חובה. הפסוק "אני ד' רופאך" מדגיש שהאדם מתפקד כשליח של רופא כל בשר ולכן עליו לקיים את מצוות ד', ואסור לו לאדם לסמוך על רפואת בשר ודם בלבד.
מחלה במובן הפיזי, היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף. הגישה הרווחת בעולם המערבי נוטה לצרף לרשימת המחלות גם מצבי נכות מסוימים וכיום גם הפרעות קשב וריכוז והשמנת יתר המוכרות כמחלות הדורשות טיפול תרופתי להקטנת הנזק שהן גורמות.
דומני שהקושי בפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", אם אין מחלה מה צורך ברופא? מתיישב בכך שהרפואה המונעת הטובה ביותר לפי השקפת התורה היא שמירת התורה והמצוות, כנאמר: "ועבדתם את ד' אלקיכם… והסירותי מחלה מקרבך". אך, במצב הקיים, שבו 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', יש חשיבות רבה לרפואה המונעת שלא נסכן נפשותינו על סמך הנס. רבות ממצוות התורה כוללות גם תועלת של רפואה מונעת, אף על פי שכמובן לא זו הייתה מטרתן העיקרית, דוגמת: מאכלות אסורות, המילה, ניקיון המחנה, הרחקת המצורע, המנוגע, טמא מת ושאר הטמאים, ודיני הטהרה במים חיים, ההלכות הקשורות בהסדרי עבודה ומנוחה, וגולת הכותרת מצוות השבת, ועוד.
(בשלח תשעט)
