מערכת שבתוןהרבנית רחל אילון כוכבא
ר"מית במדרשת 'נשמת'
על תוכניות הבנייה של הבית העתידי שלנו, כתובה התזכורת הבאה: "יותר מהקירות – אנשים". מי שיצא לו לבנות בית או אפילו לשפץ חלק מהבית, יודע עד כמה התהליך מורכב טכנית ומציף רגשית. אינספור פרטים, חומרים, מדידות, יציקות, בעלי מקצוע, שכנים, כספים וטופסולוגיה אינסופית, וכמובן ים של לבטים והחלטות שיש לקבל. בתוך כל ההתעסקות הזו, טמון הסיכון הגדול ביותר, והוא שחלילה נשכח את המטרה והלב, את בני הבית עצמם.
כשהתורה מצווה על בניית המשכן, היא מציבה בראש התוכניות את המטרה "ושכנתי בתוכם". כידוע, גם סדר הציווי על המשכן מתחיל מהחלק העיקרי והקדוש ביותר, מארון הברית, ושם אנו מגלים את האופן שבו הקב"ה ישכון. "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך… את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל". (שמות כה, כב). מתברר שחלק מרכזי בהשראת השכינה הוא הדיבור והציווי שיצא משם.
אולם, עוד לפני הדיבור מופיעות המילים "ונועדתי לך שם". הפרשנים מסבירים את המילה "ונועדתי" בשתי צורות: במשמעות של זמן – "מועד"; ובמשמעות של מפגש – "התוועדות". כלומר, המשכן כולו נבנה על מנת שייווצר מפגש בין "בני הבית": בין הקב"ה ובין משה, נציגו של עם ישראל.
אלא שלא בכל זמן ולא בכל מקום ניתן להגיע למפגש. רש"י בפירושו מסביר: "כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך". גם כאשר יהיה המשכן בנוי ובתוכו יהיה ארון הברית מונח, לא תמיד יהיה מפגש. כדי להגיע למפגש אמיתי, צריך לקבוע מקום וזמן.
אז הנה, את המקום הקב"ה מגדיר מראש: ניפגש "שם". איפה? "מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת". אבל הזמן, לעומת זאת, אינו קבוע מראש. רק כאשר הקב"ה יקבע את המועד, הוא יזמן את משה להיפגש איתו "שם".
יש כאן תובנה חשובה ורלוונטית גם מחוץ לעולם המשכן. מפגש בין שניים (או יותר) לא יוכל להתרחש אם אין לו מקום ואין לו זמן. זה כמובן דבר ידוע. היומנים שלנו מלאים ב"זימונים" חשובים עם תיאור הזמן והמקום שבו עתידה להתרחש פגישה.
אלא שיש שתי נקודות שאליהן כדאי לשים לב: האחת, האם ה"יומן" שלנו מכיל גם זימונים שאינם בענייני עבודה? האם קבענו זמן ומקום להיפגש עם האנשים החשובים לנו? ומה לגבי בני הבית האהובים שלנו? לכאורה, המקום כבר מוגדר, הרי אנחנו בפועל גרים יחד בבית. אלא שממש כמו במשכן, בעיקר הזמן הוא זה שאינו קבוע, וכך יכולים לדור בבית אחד כמה אנשים שלא ממש נפגשים.
ועוד קומה יש להוסיף לזה: אחרי שזכינו וקבענו זמן ומקום להיפגש עם היקרים לנו, עכשיו כדאי גם להגיע למפגש. קודם כל באמת להגיע פיזית, להשתדל שלא לאחֵר, ועד כמה שניתן לא לבטל פגישה כזו שנקבעה. ואחרי שכבר הגענו, אז גם לנכוח נפשית. לנסות להשקיט את הסחות הדעת שסביבנו ושבתוכנו ולהתמסר לאדם השני שהגיע למפגש, בהקשבה ובשיח. אני מתפללת להתקדם בכך.
ובחזרה למפגש עם הקב"ה: בעולם חסר משכן ומקדש, יש לנו את תקנות חז"ל בענייני התפילות בהן כבר הוגדרו הלכות ברורות של "תיקון המקום" והזמנים. והנה גם כאן יש לכל אחת ואחד מאיתנו אפשרות להשתדל להתחזק כל אחד במה שמאתגר אותו. מי בענייני הזמנים, מי בענייני המקום, ומי (אולי כולנו) בעניין ה"נוכחות". כבר הגעת לתפילה, אבל האם הגעת למפגש?
אולי גם על הסידור שלי, אני צריכה להוסיף את הכתובת: "יותר מהסידור – המפגש".
