הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשתנו מהווה המשך לפרשת במדבר – למפקד ולהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. קריאת פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא סמוכה לזמן מתן תורתנו. יש בה גם קריאת כיוון להתמודדות עם אחד האתגרים המורכבים של העידן המודרני והתקשורת חוצת היבשות שהופכת את העולם לכפר גלובלי.
המדבר אינו רק התווך המפריד בין מצרים לארץ ישראל. תקופת המדבר בכללה היא תקופת ההכנה והעיצוב הרוחני היחודי של עם ישראל לפני כניסתו לארץ. עם שזה עתה נולד וקיבל את התורה במדבר סיני. בתעודת הלידה שלו, בשורה של מקום הלידה נכתב: 'במדבר'. משום ש"כל המעלה והדיבור שקנו ישראל הוא מן המדבר! וכן הוא אומר (שיר השירים ח ה): 'מי זאת עולה מן המדבר', עילוין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שליו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר וכו', הכל מן המדבר, שנאמר (דברים לב י): 'ימצאהו בארץ מדבר', וכו'. וכן הוא אומר (ירמיה לא א): 'מצא חן במדבר'". (ש"ך במדבר א א).
תקופת העיצוב הרוחני נועדה להיות הכנה רוחנית לפני ההגעה לארץ נושבת, שיש בה אילוצים רבים של קיום החיים והפרנסה, ויש בה 'מסיחי דעת' רבים מהעולם הרוחני. "לא תמצא (התורה א.ש.) לא בסחרנים ולא בתגרים (שכבולים למלאכתם יומם ולילה א.ש.)" (עירובין נה א). על כן לא במקרה נבחר המדבר להיות המקום שבו עוצב עם ישראל כהכנה לכניסה לארץ נושבת. כמרחב סטרילי שבו היה משוחרר מהעיסוק בקיום הפיזי היום יומי ופנוי לעיסוק רוחני. לא במקרה גם נבחר מדבר סיני להיות המקום שבו ניתנה התורה שכן: "בשלשה דברים ניתנה תורה: במדבר ובאש ובמים, מה אלו חנם לכל באי העולם אף אלו חנם לכל באי העולם" (מכילתא החדש ה). המדבר הוא רשות נגישה ופתוחה לכל, ובכך השהות בו היא ב'חינם'. מקום ללא ערך נדלנ"י. כך גם התורה היא אינה נחלתו של סקטור כזה או אחר, היא 'חינם' ונגישה לכל, וכל מי שרוצה להתייגע ולקנותה רשאי. "שלא יהא אדם אומר אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו" (תנחומא ויקהל ח). "ומה שהתורה היא הפקר, לפי שהתורה אינה מעולם הזה רק מעולם העליון, ולכך התורה היא אל הכל בשווה ואין לאחד חלק יותר מאחר" (מהר"ל נתיב התורה פ"ב).
המדבר הוא מקום של ענווה ושל פרופורציות נכונות בין העיקר והטפל: "מאי דכתיב (במדבר כא יח): 'וממדבר מתנה' אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. (עירובין נד א). "פירוש דבר זה וכו', כי אין התורה שייכת רק אל מי שאין לו גאוה והכל שוה אצלו" (מהר"ל שם).
דווקא בעידן של קידמה זקוק העם היהודי למסגרות מעצבות כדמות המדבר שתאפשרנה לו להמשיך את המהלך הנצחי של 'מתן תורה'.
הקידמה וכלי התקשורת שהיא פיתחה הביאה ברכה לעולם. היא הפכה את העולם לכפר גלובלי, שבו המרחק הפיזי כבר אינו מהווה מחסום בין עמים ותרבויות. היא מאפשרת לעמים להסתייע זה בזה, ולהתברך במשאבי זולתם. אולם השכלול הזה הפך להיות זירה שבה מושקעים מאמצים רבים ללכידת תשומת ליבו של האדם. שכלולו גורם היצף של מידע ומשיכת תשומת לב השתלטות ומחנק, עד כדי התמכרות. בכך הוא גורם להסחת הדעת מהעצמיות, מהעולם הרוחני ומהאלוקות ומהמשך המימוש של 'מעמד הר סיני'. דווקא בעידן זה זקוק האדם ל'פינת מדבר' לבית המדרש, למקום תורה, כמרחב סטרילי משוחרר מהשפעות חיצוניות שבו ניתן להתנתק לשעות איכות מכל מסיחי הדעת למיניהם, למלא מצברים ולהתייחד עם עצמיותו ואלוקיו, עם נפשו, דעתו ודתו.
