הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר אל עבר ארץ ישראל. באמצע הפרשה יש צמד פסוקים המוקף משני צדדיו באותיות נו"ן הפוכות, "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, קומה ד' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר, שובה ד' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י"א, ל"ה-ל"ו). ברוב עדות ישראל, כל אימת שמוציאים ספר-תורה, אומרים פסוק זה. הסימון החריג נועד לציין את חריגותם של שני הפסוקים הללו. כבר בדורות התנאים התגלעה מחלוקת על משמעותן המדויקת של נו"נין אלו. "תנו רבנן…פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה", ר' שמעון בן גמליאל מפרש את הפסוק שלפני "ויהי בנסוע" כפורענות, וטוען שפרשת "ויהי בנסוע" הובאה לכאן כדי להפריד בין הפסוק שלפניה לבין הפסוק שאחריה, "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד'", שהוא פתיחה לפרשת פורענות מפורשת. יתרה מזו, טוען ר' שמעון בן גמליאל, העברת הפסוקים היא זמנית בלבד. יום יבוא והפסוקים ישובו למקומם הטבעי, כשכל הפורעניות יהיו בטלות ויצר הרע יתבטל – תחזור פרשה זו למקומה בפרשת הדגלים של פרשת במדבר (שבת קט"ו ע"ב).
מהי בעצם הפורענות הראשונה? הפורענויות הבאות אחר כך מפורשות – המתאוננים, המתאווים, המתלוננים על המן, המתאווים מבקשים בשר, אך בפורענות הראשונה רק נאמר "ויסעו מהר ד' דרך שלושת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם" – היכן הפורענות? הרב יואל בן נון ביאר את קריאתם של חז"ל כתינוק הבורח מבית הספר, שבעוד בתיאור האידיאלי של נסיעת ישראל במדבר (בפרק י') מתואר כי בני ישראל נוסעים בעקבות הענן והארון נוסע במרכז המחנה. בניגוד בולט לכך, בתיאור המסע בפועל אנו למדים כי ארון ברית ד' נוסע לפני המחנה ואילו הענן פרוש מעליהם. כל התיאור הבהיר, החגיגי והיפה שליווה אותנו עד כה – מתהפך באחת! במקום שהענן יוליך את המחנה לארץ כנען, הוא עבר להגן עליהם ממעל. כך הפך המסע החגיגי, הטקסי והמכובד מהר סיני למסע מלחמה, שאת הדיו אנו שומעים בפרשת "ויהי בנסוע הארון", "קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". לקח גדול אומר הרב יואל לדורנו ניתן ללמוד מפרשה זו. לעיתים האידיאלים הגדולים מתנפצים אל סלעי המציאות, ואף על פי כן – הם יישארו במקומם לנצח ויילמדו לדורות. התורה מעמידה בפנינו את שני הצדדים האלה כאחד במסע בני ישראל מהר סיני אל ארץ כנען, מן התורה אל הארץ.
הפנים הן החלק הקדמי של הראש. פני האדם משתרעות בין הנצח לסנטר. הפנים מהוות מרכיב חשוב בהופעות האדם ובזהותו. המילה "פנים" נגזרת מן השורש פ-נ-י/ה משום שהן פונות קדימה.
המלבי"ם פירש מהי הפורענות הראשונה. לדבריו התעכבותם וחוסר רצונם לצאת לכיוונה של ארץ ישראל היא הפורענות. בעל הכלי יקר הבחין בין הציווי לצאת לכיוונה של ארץ ישראל המתואר בספר דברים , "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָֽאֱמֹרִי וְאֶל־כָּל־שְׁכֵנָיו …" (פר' א' ז'), ואילו בספר במדבר נאמר "ויסעו מהר ד'", אך לא 'פנו' לדבריו "…זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצות... אבל אחר מעשה המרגלים שיעד להם עונש גדול חזרו בתשובה שלא בטובתם ושם נאמר ונפן ונסע…"(דברים א' ו'), לפיכך הפורענות הינה עזיבתם את ההר כשאין פניהם מופנות אל הארץ, רק לאחר שילוח המרגלים התחרטו ושבו מדרכם הרעה, שם נאמר "ונפן ונסע", מעט מידי ומאוחר מידי. שמעתי מהרבנית טפת הלפרין בשם תלמידתה שהבריקה ואמרה כי בימיו של יהושע בן נון, הנושא את הנו"נין בשמו, יתקיימו דבריו של ר' שמעון בן גמליאל וישובו למקומם.
מערכת זיהוי תווי פנים היא אפליקציית מחשב אשר מסוגלת לזהות או לאמת את זהותו של אדם באופן אוטומטי, על בסיס תצלום דיגיטלי או מקור וידאו. מערכות זיהוי הפנים אינן מושלמות והן מתקשות להפיק תוצאות טובות תחת תנאים מסוימים.
ההלכה היהודית מקפידה בעניין הנישואין. לכן אישה שיש ספק אם בעלה חי או מת, אינה מותרת להינשא, משום שעדיין היא בחזקת אשת איש, והרי היא עגונה, עד שייוודע בוודאות שמת בעלה. פתרון בעיית העגונה אינו פשוט, במיוחד לאור העובדה שיש להגיע לחקר האמת על פי הכללים המוכרים של דיני ראיות. המשנה ביבמות קובעת, "אין מעידים [=שהאיש מת] אלא על פרצוף פנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו. אין מעידים אלא עד שתצא נפשו, ואפילו ראהו מגויד [=מנותח] וצלוב והחיה אוכלת בו. אין מעידים עליו אלא עד שלושה ימים. רבי 'דיהודה בן בבא אומר, לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שווין" (יבמות פר' ט"ז מ"ג). ומה אם אין עד שראה את פני המת או שלא נמצאה גופה? הרב עובדיה בהתייחסו להיתר עגונות מגדלי התאומים כותב שאם היה נשאר הבעל בחיים לבטח היו יודעים על כך "וכל שכן בזמננו בהתפתחות העצומה של כלי התקשורת הטלפון והאלחוט והמברקה עיתונים רדיו וטלוויזיה, אשר בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם, וכמו כן רבו המטוסים הטסים מסוף העולם ועד סופו יום יום חדשים לבקרים" (שו"ת יביע אומר, אהע"ז ח"ט סי' ג' ס"ק ט').
(בהעלותך תשפ"א)
