ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)חה"כ משה סלומון, בן 48 מקרית גת. נשוי ואב לשישה. חבר כנסת מטעם 'הציונות הדתית' וסגן יו"ר הכנסת
אתיופיה
עליתי ארצה ב-1983 לאחר מסע ארוך של 1,000 ק"מ לסודאן, שם שהיתי 3 שנים מאוד מאתגרות. בגיל 9 הגעתי ארצה. בעזרת ה' נעלה עוד יהודים וזכאי חוק השבות לאחר גיור לארץ ישראל מאתיופיה.
העלייה לארץ
חוויה שאי אפשר להסביר במילים, כמעט כל עולה מאתיופיה מגיע לארץ עם סיפור יוצא דופן, אצלי זה היה מסע של שלוש שנים, עם ציפייה וכיסופים במחנה פליטים בסודן.
הנני
רשת קהילות משימתיות של יוצאי אתיופיה שהקמתי לפני כ-20 שנה. התחלנו את הפעילות בקרית גת ומשם התרחבנו לכ-15 קהילות בכל רחבי הארץ. מטרת הארגון ייחודיות ויחד, יצירת זקיפות קומה, קהילתית וחיבור לכלל החברה הישראלית, כך שהחברה הישראלית תכיר את המורשת וההיסטוריה של יהדות אתיופיה.
מילואים
אני רואה ערך גדול מאוד בעולם המילואים, עולם ערכי שנחוץ מאוד לביטחון המדינה. מאז שהשתחררתי מהצבא אני מכהן בתפקידים שונים בהם מ"פ, סמג"ד, מג"ד. גם בחי"ר וגם בפיקוד העורף. תפקידי האחרון היה מפקד יחידת קישור לרשות – שעוסקת במוכנות העורף ברשויות המקומיות. בינתיים אני משלים עם החוסר שלי בביצוע ימי מילואים ע״י הקמת שדולה למען מערך המילואים שהקמתי בכנסת כדי לחזק ולהוקיר את אנשי המילואים.
פריפריה
לצערי במדינת ישראל אנו לא מצליחים לייצר שוויון הזדמנויות בין תושבים שגרים בערים מחוץ לגוש דן. זה בא לידי ביטוי בתחבורה, בחינוך, ברפואה ועוד. כתושב הפריפריה וכמי שרואה עצמו כאדם המייצג את תושבי ערי הפריפריה המטרה שלי היא לא לקצר את הדרך של הפריפריה לגוש דן אלא שערי הפריפריה יאפשרו תנאי מחייה כמו במרכז. אם זה מבחינה כלכלית ואם זה בשירותים שהמדינה מעניקה. המדינה צריכה להתערב באופן אקטיבי כדי לייצר מציאות בה כולם יקבלו מענה שווה ולצמצם את הפערים.
חוק האפליה
בניגוד לבלאגן התקשורתי, כל מטרתו של החוק היא למנוע אפליה ולאפשר לאוכלוסיות שמעוניינות לקיים אורח חיים ייחודי את הכלים החוקיים לעשות זאת. אם זה מופעי תרבות בהפרדה, או בלייצר סביבת מגורים שמתאימה לאורך החיים של תושבי אותה שכונה. התברכנו במדינה מגוונת של קיבוץ גלויות ואנחנו צריכים לתת מענה לקבוצות השונות לחיות לפי אמונתן, וזו בדיוק הסיבה לשמה החוק נועד.
החוק מתייחס גם לכל מה שקשור ליכולת של אדם לצרוך שירות, למשל, לקבל הופעה בהפרדה מגדרית – מטעמים דתיים, מכיוון שבעלי אורח חיים דתי לא יוכלו להגיע להופעות או להופיע בפני אנשים באופן נפרד.
סוגייה שלישית היא מתן שירותים. החוק רוצה לגרום לכך שאם אדם לא יכול לתת שירות מטעמים אישיים, כל זמן ששירות זה ניתן במקומות אחרים, החוק יאפשר לו שלא להעניק שירות.
הרפורמה במערכת המשפט
רפורמה נדרשת, לצערנו היא הכרחית בעקבות המציאות אליה הגענו בגלל האקטיביזם השיפוטי שהנהיג השופט בדימוס אהרון ברק. זה הגדיר תפיסות מסוימות בחברה הישראלית באופן מובהק, ראינו זאת בהתנתקות, ובסיטואציות נוספות, גם כאלה שנוגעות לביטחון ישראל. יש לייצר תיקון למערכת המשפט כדי שתהיה מידתית, כדי שיהיו איזונים ובלמים, וכדי שהיא תיקח על עצמה את מערכת השיפוט ולא מערכת של קבלת החלטות.
רישיונות נשק
לצערנו, גם כאשר זכינו לקיבוץ גלויות ואחרי יותר מ-70 שנה בארץ ישראל, יש מי שעדיין מבקשים את רעתנו. במציאות הנוכחית זהו צעד מתבקש שיכול להציל חיי אדם. אין ספק שגם במקרה הזה אסור להשתולל, והענקת הרישיונות צריכה להיות בצורה מבוקרת עם קריטריונים ברורים.
מה עוד נותר לעשות בתחום העליה מאתיופיה?
יש עוד הרבה מה לעשות, ולהתחיל בהמון פעולות שצריך לבצע כאן, בארץ, עבור מי שכבר עלה וחי כאן. יש עדיין פערים, יש עדיין חוסר שוויון הזדמנויות וגילויי גזענות, יש עדיין אתגרים של דור ראשון ועלינו לתת את הדעת ברמה מערכתית לכל סוגיה של שילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה. מאידך, ישנם עולים הממתינים באתיופיה זמן רב ובסיכון חיים. במחוז תגראי ממנו אני הגעתי חיים אלפי ממתינים, חלקם הגדול עונה על הגדרת חוק השבות ועלינו למנות ועדה מיוחדת המורכבת מנציגי ממשלת ישראל, הרבנות הראשית וקייסים מהקהילה האתיופית כדי לבדוק אדם אדם ולהכשיר את העלייה למי שזכאי לכך.
(משפטים תשפ"ג)
