ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)השבוע התחילו לומדי ולומדות הדף היומי את מסכת ברכות, המסכת הראשונה בש"ס. המסכת עוסקת בעיקר בתפילות ובברכות הקשורות אליהן – קריאת שמע וברכותיה, ברכות תפילת העמידה, ורק בשלב מאוחר יותר – גם ברכות הראיה והנהנין. האבות מתברכים מאת ה', ובהמשך – מברכים את צאצאיהם. מהי אפוא ברכה? מי מברך? את מי? מהו היחס בין תפילה ובקשה לבין שבח והודיה?
נתבונן בברכות יעקב שבפרשתנו. בברכה לבני יוסף מבקש יעקב שהנערים יבורכו: "הָאֱלֹקים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹקים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק".
הברכה שמברך יעקב אינה ברכה בכוחו שלו, הוא מבקש שהם יבורכו מפי האלוקים, מפי המלאך הגואל. בהמשך, מברך יעקב: "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹקים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". האם הפעם זו ברכתו שלו, מכוחו? או שמא זה המשך אותו הרעיון – יעקב מבקש להאציל עליהם מברכת שמיים באמצעות ברכתו, והברכה שלהם תאציל בתורה על כל ילדי ישראל – שיתברכו באזכור שמם המבורך של מנשה ואפרים. בהמשך מברך יעקב את שאר הבנים: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם".
השורש 'ברך' מופיע רק בברכה ליוסף. גם כאן מודגש שהברכה מגיעה למעשה מאת ה': "מֵאֵ-ל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ […] בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי".
מה אומר יעקב לבניו, ומדוע הדברים הם 'ברכה' ולא עדות אופי או נבואה על העתיד? כפי שמופיע בפתיח לברכות: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".
נראה, שעל מנת לברך, צריך המברך להכיר היטב את המבורך – לדעת מה מהותו ואופיו המדויקים, לראות אותו מכל צדדיו, להכיר את עברו ולהתבונן אל עתידו. יעקב מברך את בניו. הוא יודע מי הם. הוא יכול להגדיר את מהותם: גור אריה יהודה, יששכר חמור גרם, נפתלי אילה שלוחה. הוא מכיר ויודע מה כוחותיהם, וממילא – איזו ברכת שמיים תתאים להם. הוא יודע לבקש עבורם את מה שנכון עבורם. בקשה זו עשויה להתקיים ולהפוך לעתיד שלהם – מכיוון שיעקב קרוב לקב"ה, ותפילותיו ובקשותיו מתקבלות. זהו סוד כוחן של ברכותיו. רבקה שהבינה מהי מהותם הפנימית האמיתית של בניה, יודעת שעליה לסובב כך שכל אחד מהם יקבל את הברכה התפילה והבקשה המתאימה לו.
מה לכל זה ולברכות של מסכת ברכות, אותן ברכות שבהן אנו מברכים את הקב"ה? חז"ל תקנו לנו מטבע של תפילה. עלינו לדעת קודם כל בפני מי אנחנו עומדים. להכיר אותו ככל יכולתנו. אנחנו פותחים בשבח לקב"ה כביכול אומרים לו מי הוא, או באיזה כוח הוא מתגלה לנו כרגע: אתה גיבור לעולם, אתה חונן לאדם דעת, אתה הוא שהכל נהיה בדברו, יוצר אור ובורא חושך. אנחנו מבקשים ממנו שיברך הוא אותנו, שיאציל הוא עלינו מברכתו – גם בלי הגורם המתווך של האבות. אנחנו יכולים לשאול ממנו את צרכינו רק אם אנחנו מכירים אותו ובו, ורק אם אנחנו מכירים ויודעים את מקומנו שלנו במערכת הזאת. הברכה אם כן היא שבח ותודה, בקשה ותפילה.
מדרש תנחומא לבמדבר מלמד אותנו כי ברכות יעקב הן נקודת מפנה באנושות: "עד עתה הייתי זקוק לברך את בריותיי מכאן ואילך הברכות יהיו מסורים בידך". הקב"ה ברך את אדם וחוה, ברך את נח ובניו, ברך את האבות. מכאן והלאה יעקב ובניו יאצילו את הברכה לבניהם, יתפללו ויבקשו עליהם. אולי לכן כשיעמדו בתפילה ויברכו את ברכות תפילת העמידה, יפתחו באבות ובתכונתו של הקב"ה כ'זוכר חסדי אבות' וממילא 'מביא גואל לבני בניהם'. (ויחי תשפ)
