הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשעת הפיכת סדום הפצירו המלאכים בלוט להזדרז במנוסתו, וכן הורו לו שלא להביט לאחור: "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ". אולם אשת לוט האנונימית הפרה את ההנחיה וכך נאמר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח". פרשנויות שונות נאמרו על אשר התרחש באותה עת. ישנה פרשנות חריגה, הסבורה שהנאמר – "ותהי נציב מלח" לא מתייחס לאשתו של לוט אלא לאדמה החרוכה של סדום. דהיינו, שאדמת סדום ועמורה וכל הכיכר נהפכה לאדמת מלח. ראיה לכך ניתן ללמוד מהאמור בפרשת התוכחה דברים (כט,כב): "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה". וכותב החזקוני: "ותבט אשתו מאחריו ותהי כל הארץ נציב מלח, שכן גפרית ומלח שרפה כל ארצה".
אמנם פירוש יצירתי לפנינו, אך קשה לקבלו, שכן אם אשת לוט לא נהפכה לנציב מלח משמעות הדבר שנותרה בחיים. אם כך, כיצד נסביר את היעלמותה בהמשך, בו בזמן שהפסוקים מדגישים שמסדום ניצלו רק לוט ובנותיו – "וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר… וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו"? בכור שור על פרשתנו מסביר, שאכן אשת לוט נהפכה לנציב מלח שכן פספסה את הזדמנות ההצלה בשל ההתעכבות: "ותבט אשתו. היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך… עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח".
בספרות חז"ל ניתנו הסברים רעיוניים להפיכתה של אשת לוט לנציב מלח. מדרש אחד המצוטט ברש"י סבור שאשת לוט נענשה בשל קמצנותה, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שבקש ממנה: "במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה".
מדרש אחר מתאר פן אנושי מאד בצורך של אשת לוט להסתכל אחורה, שגרם לה להיות נציב מלח. וכך מובא בפרקי רבי אליעזר כה: "עדית [יש הגורסים: עירית] אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח". אשת לוט הפכה את פניה מתוך חרדה אימהית לבנותיה הנשואות, שנותרו בסדום. מדובר במעשה נועז, שנבע מרחמיה על בנותיה. הסבר זה של חז"ל מאפשר לנו להתמקד ברגע הדרמטי שבין חורבן לבין עתיד חדש שיש בו תקווה. ניתן אף להרחיק לכת ולומר, שהמבט לאחור משקף תחושת ייאוש, שגורמת לאשת לוט להתאבן ולדרוך במקום. המפגש עם כאב, הצער או הגעגוע, מנע ממנה את ההליכה המואצת קדימה, ולכן נותרה קפואה על מקומה. מבטה של אשת לוט מייצג נטייה אנושית בשעה של כאב או חורבן להיכנע לתשוקה האנושית ולהשתהות רק עוד רגע עם העבר, גם אם זה עלול להיות מסוכן או בלתי אפשרי.
ברגעי פרידה ומעבר קיימת נטייה להתמהמה ולהשתהות. הפיתוי להשתהות במה שהיה, נוכח החרדה האנושית להישאר עם ריק, עם חלל, עם "אין". אשת לוט מגלמת את כל מסת הקונפליקט האנושי: הקונפליקט בין דחף למצפון, בין הולך קדימה ללא סנטימנטים או נוסטלגיה, לבין משתהה בגעגוע ורוצה רק עוד מבט לאחור. ישנם רגעים שנכון להתבונן אל העבר, אולם פעמים שמבט לאחור עלול לשתק את ההיחלצות מהעבר הנוראי אל מקום חדש שיש בו תקווה. פעמים שהבטה לאחור מסמלת חוסר השלמה עם מצב חדש וכמיהה להישאר במצב שלפני. זו אשליה שמביאה לכישלון. המוטיבציה להיאחז בעבר מערערת את המציאות וגורמת לשיתוק. כך עלול אדם חי נמרץ ופעיל להיהפך לנציב מלח חסר חיים. (וירא תש"פ)
