הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מהי הדרך לגשר בין מה שאנו לומדים כבר בכיתות היסוד על היווצרותה של הקשת, לבין העובדה שהקשת בענן מופיעה בפרשתנו כאות ברית בין הקב"ה ובין האנושות, המבטאת את הבטחת הקב"ה שהמבול לא ישנה, ולא זו תהיה הדרך בה ריבונו של עולם יפעל בעולמו?
רמב"ן מציע בפתיחה לדבריו בסוגיה זו שתי הצעות. ראשונה בהן היא יישוב הסתירה בדרך כרונולוגית: בריאת העולם לא הסתיימה בפרק א' של ספר בראשית, והקב"ה חידש דברים בעולמו במהלך קיומה. בין הדברים שחידש נמצאת גם הקשת: "…המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן". מעתה והלאה ניתן אמנם ללמוד על שבירת קרני אור השמש בטיפות המים, אך נזכור כי תחילת תופעה זו התרחשה רק לאחר המבול, והיא מהווה מעתה והלאה גם ביטוי לברית של הקב"ה עם עולמו.
ברם, הרמב"ן מתקשה לקבל את ההסבר הזה, בשל היושרה הפשוטה של התייצבות מול התופעה המדעית: "ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת". עוד לפני העיסוק ביישובו של הרמב"ן ובהצעתו השנייה– יש לשים לב לעצם גישתו העקרונית: אנחנו לא מתעלמים מהמדע ומהעובדות שניצבות לנגד עינינו. השילוב שבין התפישה המדעית האריסטוטלית לבין ההתנסות הממשית (הקשת הנראית בכלי מים, כמנסרה) מחייבת אותנו להתייצב מול האמת, ולא לקרוא את התורה באופן המנוגד לפרשנות זו.
על כן, מציע הרמב"ן כי אמנם הקשת היא תופעה טבעית, המתרחשת מיום ברוא א-לוהים את השמיים ואת הארץ, ומדייק מלשון הכתוב "נתתי", שהקשת כבר הייתה קיימת מזמן. מה שהתחדש מעתה איננה התופעה הפיזיקאלית, אלא משמעותה: "ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם". הקשת עוברת מעתה והלאה מדרש מחודש. אמנם מדובר בתופעת טבע, אולם היא תזכיר ותהיה אות לכך כי הקב"ה לא ישחית עוד את עולמו, והנהגתו ביחס להשחתת העולם תיעשה באופן שונה לחלוטין.
לפנינו אפוא מצפן חיוני לקריאת התורה ולימודה באמת. התורה אינה מחייבת אותנו להכחיש את העולם הנראה לנגד עינינו, ואת המשמעויות המדעיות שלו. עמדה זו נכתבה על ידי ראשונים רבים, ובניסוחו המדויק של רבי יהודה הלוי: "חלילה לא-ל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי" (כוזרי א, סז). כמובן שבעידן המודרני שאלת המובן "שכל" ו"עובדות מדעיות" נעשית מורכבת הרבה יותר, אולם העיקרון של קריאה שכלית של התורה הוא עיקרון יסוד.
בד בבד, מתחדדת לנו העובדה כי עובדה מדעית תלויה מאוד בפרשנות הנורמטיבית והערכית שלה. לדוגמה, הרפואה יכולה לתאר במדויק את ההיריון, מרגע ההפריה ועד רגע הלידה, וכל שלב ושלב בו, אולם הקביעה ממתי נחשב העובר כגורם חי אינה שאלה מדעית, אלא שאלה אתית, משפטית, הלכתית וכדו'. משעה שנחדד ככל הניתן את ההבחנה בין שני התחומים האלה (גם כאן מתוך מודעות לחוסר היכולת לקבוע קו מוחלט וחד-משמעי ביניהם), נעצים את היכולת שלנו לחיות חיי אמונה עמוקים, שאינם מנוגדים למדע ולעובדות החיים. זו אחת הבשורות הגדולות בדברי הרמב"ן על הקשת. (ויחי שע"ח)
