ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ד"ר חנה קטן, בת 64 ממבוא חורון. נשואה לרב יואל ואם לשלושה עשר ילדים. רופאת נשים, מרצה וסופרת
העלייה ארצה
מיום הולדתי, גדלתי על ההבנה שאנחנו יושבים על מזוודות ואוטוטו עולים לארץ ישראל. ההורים החליטו שלא לקנות שום רהיט או קישוט לבית. שלחו אותנו לבית ספר יהודי בו דיברו עברית ולמחנה קיץ של זוג ישראלים יורדים, שם הקפדנו לדבר עברית. אני, כבת הבכורה, לא הרפיתי עד שזה קרה. היום אני יודעת עד כמה הוריי ויתרו על כל עולמם כדי להעביר אותנו לארץ. זכורה לי העלייה למטוס, כשהכריחו אותי להיפרד מהבובה הוורודה הגדולה שהייתה חברתי הטובה, והתבררה כמסורבת עליה. ועוד תמונה- כשאנחנו יוצאים משדה התעופה, ונשכבים- הוריי ושמונה ילדים קטנים- על האדמה הלוהטת של חודש תמוז, ומול עיניהם המשתהות של העוברים ושבים- כולנו מדביקים לה נשיקות.
13 ילדים
גדלתי במשפחה של 8 ילדים, כאשר לאף חברה שלי לא היו יותר משלושה ילדים בבית. בעלי גדל אף הוא במשפחה ברוכה. היה לנו ברור שאנחנו הולכים על זה- והאמת היא שהיו לי גם חמש הפלות קליניות וגרידות ועברתי גם לידה שקטה, כך שהחלום שלנו למשפחה גדולה היה אף גדול יותר. פעמים רבות במהלך ההתמחות חשבנו להפסיק את המסלול- לא של הילדים- של הרפואה.
הקריירה והמשפחה
התחלתי התמחות בפגייה כרופאת ילדים. זה מקצוע שמאד משך אותי. אבל, נולדו לי תאומות באמצע ההתמחות, ובעלי היה בקורס בצבא, והחלטתי לפרוש ולעבור להתמחות קלה יותר ומשפחתית יותר- רפואת משפחה. עבדתי במרפאות ליד בית שמש, והיה נחמד. בהמשך עשיתי שינוי- העליתי הילוך, ועם ששה ילדים בבית, עברתי לעבוד בשערי צדק רפואת נשים. עם הזמן התחלתי התמחות. למה נכנסתי ל'שטח אש'? המקצוע כל כך קשה; הוא מקצוע עם המון כירורגיה, רפואת חירום ואחריות על חיים של שניים. הלכתי מתוך מחשבה כללית- בתקופה זו לא היו כמעט רופאות נשים ורופאות נשים דתיות בוודאי שלא היו. הבנתי שזה קריטי להיכנס לזה, אבל שילמתי מחירים רבים. בעיקר באימהות שלי.
אמהות
הייתה לנו מטפלת נפלאה- גאולה שמה, והיא הייתה הגאולה שלנו- ממש. היא קיבלה את הילדים, ותמיד הייתה ארוחה חמה, ואם ילד היה חולה- היא שמרה עליו בחום בבית. היא נחשפה לחוויות שעברו עליהם בגן, היא נטלה מאצבעות רכות את הציורים שהן ציירו בגן והקשיבה לשירים שהם למדו לקראת המסיבה, ואת כל זה אני הפסדתי. אז זה היה מאד נכון לי ונח לי וחיוני וקיומי וכל מילה לא תספיק. אבל היום, כשזקנתי וסבתי- אני מבינה ששילמתי מחיר. היא נטלה ממני את המתנות היקרות ביותר- אבל האם הייתה לי אז ברירה? מה שבטוח הוא שעם ישראל הרוויח. היום יש שורה שלמה של רופאות נשים דתיות וחלקן הגדול ראו בי מודל.
הבעיה ההלכתית הכי שכחה בפוריות
הבעיה השכיחה ביותר היא קשורה לחוסר ידע לגבי זמן הביוץ. הרבה זוגות נלחצים, וניגשים לבצע בדיקות מתוחכמות, מורכבות ומעצבנות כאשר הם לא קבלו תדרוך פשוט לגבי תזמון המפגש האינטימי סביב ימי הביוץ של האישה.
רווקות מאוחרת
כאב גדול. מדיר שינה מעיניי. אני פועלת יום ולילה כדי לנסות לקדם את המימון של התהליך של הקפאת הביציות ואת המודעות בנושא של שימור פריון באוכלוסיית הרווקות. אני מרגישה שמי שלא מיידע את הבנות באופציה הזאת, עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. כאב ההחמצה של אישה שמגיעה בגיל 40 ומסתבר שהשחלות כבר מבוגרות – הוא כבד מנשוא ואפשר למנוע אותו. זאת ברכה שהטכנולוגיה של הזיגוג בהקפאת ביציות התפתחה ומאפשרת לדאוג להקמת משפחה גם אם הזוגיות מתאחרת. ובעזרת ה' הזוגיות מגיעה גם בעקבותיה.
כמה תינוקות נולדו בזכותך?
התשובה היא אף אחד. הכול בזכות ריבונו של עולם. אבל כן זכיתי להיות שליחה ולעמוד לצדם של עשרות אלפי זוגות שציפו לפרי בטן. אין לי מספר מדויק. אבל המדליה האמתית מגיעה לזוגות האלו שלא ויתרו למרות הקושי.
את רואה שינוי בסוג ובהיקף בעיות הפוריות לאורך השנים?
חד משמעית. יש לי הרבה פז"ם, אני רופאת פריון כבר מעל שלושים שנה. הבעיה שהולכת ומופיעה עוד ועוד זאת בעיית השחלה המזדקנת עקב העלייה בגיל הנישואין בכל העולם המערבי. בנוסף, ישנה עליה מסוימת בבעיות הקשורות בפריון הגבר, אבל מאידך- יש לנו יותר פתרונות דווקא לבעיות האלו- טכנולוגיות הפריה מפותחות כך שהרוב המוחלט של בעיות פריון הגבר מגיעות לפתרונן.
מטופלת שלא תשכחי
יש המון. ביניהן – מטופלת גיבורה ואצילית שהגיעה למרפאה כאשר היא מניקה שתי תינוקות- אחת שלה ואחת של אחותה שנרצחה זמן קצר קודם. היו גם אם ובת שעקבתי אחרי ההיריון של שתיהן והן ילדו באותו יום ושכבו יחד באותו חדר במחלקת התינוקות, והייתה אשה שהגיעה בהריון בגיל 46. היא הלכה לקברי צדיקים כי בתה הנשואה בת ה- 22 לא ילדה, והיא נכנסה להריון במקומה.
אבדות בחול
הספר העשירי שלי. עשירי קודש- ספר פרוזה שנכתב בזמן הקורונה תוך שבועות ספורים. העלילה מתרחשת בזמן הקורונה. הגיבורה היא פסיכולוגית שאמנה חיילות לגירוש. היא משלבת בתוכה את הקורונה על חסרת האונים שבה, את הגירוש על חוסר האונים שבו, ואת מוטיב הפוריות עם חוסר האונים שבו. אבל לא אעשה לכם ספוילר…
(תרומה תשפ"ג)
