ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)מהם השיקולים של הורים בבחירת שם לילד? האם לרגע הבחירה יש השפעה על חייו? ומדוע הדתיים בוחרים לילדיהם שמות מיוחדים? אלו שמות
כמה כח יש לשם שלנו? עד כמה כבדה האחריות שבבחירת שמות לילדנו? מהם העקרונות או הערכים שינחו אותנו בהחלטה (גורלית?) זו? ומה הקשר למגזר?
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, ייחס לשמו של האדם השפעה על חייו: "אם ירצה האדם שהיו לו בנים טובים ושלמים בתורה וביראת שמים עליו להשתדל ולקרותם בשמות היהודים הכשרים עובדי ה' ולא בשם אחר משמות הגויים ואנשים שעשו מעשי רשע, מכיוון ששמות שאינם טובים גורמים להמשכת כוחות שליליים על הילד".
קריאת שם היא עניין חשוב ביהדות. הנושא מוזכר בתורה כמה וכמה פעמים. עוד בספר בראשית, אנו רואים כי אין הבריאה שלמה עד שניתנים שמות לברואים, על ידי הקב"ה וגם על ידי האדם, שידע לקרוא לכל בעלי החיים בשמות.
לשמות שנזכרים במקרא יש הסבר. האישה נקראה כך "כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (בראשית, ב', כ"ג). הקב"ה משנה את שמו של אברם לאברהם לפי התפקיד שמיועד לו- להיות אב המון גויים. יצחק נקרא בשמו בעקבות תגובת אביו- "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק" (בראשית, י"ז, י"ז), העיר בבל נקראה כך משום ש"שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית, י"א, ט'), ועוד. התנ"ך כולו מלא בשמות שכל אחד מהם בעל משמעות משלו.
"המנהג של קריאה על שם האבות והאמהות של המשפחה לא היה קיים כל כך בתקופת המקרא, יש לנו מעט מאוד מקרים של שמות שחוזרים על עצמם בתוך משפחות. אבל בחברה היהודית החזיקו מהמנהג הזה מאוד, עד היום, וגם בציבור החילוני"
שם פרטי: גורל או בסך הכל תווית?
ד"ר שלומית לנדמן, אשר לקחה חלק בקונגרס העולמי ה-17 למדעי היהדות באוניברסיטה העברית אשר מתקיים אחת לארבע שנים, עובדת בימים אלו על מחקר מרתק בנושא בחירת שמות אצל יהודים. בשיחה עם "שבתון" היא מספרת: "שמות ביהדות זה דבר מאוד חשוב. במקרא כל שם מייצג משהו נפרד. גם הרבנים מתעסקים עם שמות; יש פסיקת רבנים נגד שמות המורכבים מ-'לי', הם אסורים, זה מעודד אגואיזם. יש פסיקה של הרב אליהו כנגד שמות דו-מיניים. רבי יוסף קארו אמר שאם אדם קורא לבנו אברהם על שם סב התינוק – השם שהועבר במהלך הדורות מאברהם אבינו נושא בתוכו ניצוץ מנשמתו".
ד"ר לנדמן טוענת כי בחירת שם היה אקט רב אחריות בתקופת המקרא, ובהמשך התרבות היוונית השפיעה עלינו. התפיסה המקראית בנוגע לשמות נזנחה, והתקבלה התפיסה היוונית לפיה השם הוא בסך הכל תווית המתייחסת למשפחה ולחברה ותו לא. בד בבד החל המנהג של הפאפונימיה- קריאה על שם האבות והאמהות של המשפחה. "המנהג של הפאפונימיה לא היה קיים כל כך בתקופת המקרא, יש לנו מעט מאוד מקרים של שמות שחוזרים על עצמם בתוך משפחות. אבל בחברה היהודית החזיקו מהמנהג הזה מאוד, עד היום, וגם בציבור החילוני", מתארת ד"ר לנדמן. "כולם נותנים שמות בפאפונימיה מתוך כבוד למנהג שקיים מעל 2000 שנה. כולנו יודעים שהמנהג הזה קיים, מספיק שנגיע עד הסבא רבא שלנו ונראה את החזרתיות של השמות. כולנו יודעים שיש כזו דרישה סמויה מאיתנו- ולעיתים היא אף לא סמויה. קשה לנו להתעלם מהמנהג הזה", אומרת ד"ר לנדמן.
בין אברהם לליאם
ד"ר לנדמן מחלקת את השמות בהם בוחרים הורים יהודים לארבע קבוצות, בהתאמה למחקרים קודמים שמצאו את החלוקה הזו גם כן.
"ישנם שמות מסורתיים- שמות שהשתמשו בהם בשנות הגלות והועברו לרוב על ידי פאפונימיה- קריאת שם על שם אבות ואמהות. אלה בעיקר שמות מקראיים של הדמויות החשובות במקרא- האמהות, האבות, מלכים, נביאים מרכזיים וכו'. בנוסף ישנם שמות סגולה – שמות שבכל עדה המציאו כדי להגן על הילוד.
"באשכנז השתמשו לא מעט בשמות חיות – צבי, אריה, דב, זאב. שמות שמגנים על הילד- שיהיה חזק כאריה, טורף כדב, מהיר כצבי להימלט על נפשו. שמות לבנות הם למשל הינדה- איילה, וטאובה- יונה. שיהיו עדינות ונשיות.
"בקהילות ספרד, במזרח, יש שם סגולה נחמה לבנים, שם טוב, יום טוב. לנשים קראו שמחה, מזל. אלה איחולים לילד מההורים. במזרח יש לנו חלפון, מחלוף- זה אומר- 'החלפנו את הילד, שמלאך המוות ימצא ילד אחר'.
"בנוסף לזה היו שמות של געגועים לארץ ישראל. במזרח היו ניסים, רחמים וציון. באשכנז היה בן ציון, בת ציון. בדרך כלל כולם השתמשו בשמות המקראיים אבל כל עדה המציאה שמות סגולה", מספרת ד"ר לנדמן.
"השמות המחודשים החלו ממנהג של הציונות, בו לקחו שמות של דמויות מהמקרא שלא השתמשו בהם בגלות מסיבות מסוימות- או כי הדמות הייתה שלילית, למשל אבשלום או יפתח, או כי פשוט היה אסור- כמו נמרוד. הציונות לקחה לעתים גם שמות של דמויות 'קטנטנות'- אלון, אורן, בן. מצד אחד השמות היו בקשר עם המקרא ומצד שני זה עוקף את כל הרגשות המרים שקשורים לגלות ולטיפוס של היהודי הגלותי והחלש.
"כשהעברית הפכה להיות שפה דבורה החלו לגזור שמות מהעברית. רוב השמות השכיחים היום במדינת ישראל הם השמות האלה, שמות חדשים. חלק מהם שואבים לא מעט השראה מהשמות האירופיים- אודליה, גיא.
"הקבוצה האחרונה היא השמות הזרים. אין להם משמעות בעברית. כמו ליאם, נטלי, מיקה", מאפיינת הד"ר.
"הופתעתי כשמצאתי לא מעט ילדים בשם 'אור' בחברה החרדית. זהו שם דו- מיני. שם כזה בחברה החרדית מבליט את הילד לאו דווקא בצורה טובה. הבחירה הזו אומרת שהילד יקבל בילדות הרבה גירויים ומוטיבציה של פתיחות לשינוי. זה שינוי עצום בחברה החרדית"
שמות לפי מגזרים
המחקר עליו עובדת ד"ר לנדמן הוביל לתוצאות מרתקות על הציבור היהודי בישראל. הנתונים במחקר מבוססים על שלוש אוכלוסיות: ילדים חרדים מירושלים שנולדו מתחילת שנות ה-2000 עד סוף 2010, ילידי שנות ה-90 מבית ספר על-אזורי בתל אביב- אוכלוסייה במצב סוציואקונומי בינוני- גבוה של חילונים ומשכילים כשחלק גדול מהם אשכנזים או מעורבים, ונציגי המגזר- ילדי שנות ה-2000, מ-2008-2010 מגוש עציון.
את נתוני המדגם השוותה ד"ר לנדמן לנתוני השמות השכיחים ביותר והנדירים משנת 1948-2015 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוך שהיא מקשרת את הבחירה בשמות לערכים שההורים דוגלים בהם או מבקשים להעביר לילד.
"אצל החרדים הציפייה היא להשתמש בשם המסורתי", אומרת החוקרת. "רוב הילדים החרדים מקבלים שמות מסורתיים ומה שעובד אצל החרדים בצורה הכי חזקה זה הפאפונימיה, מתוך הערך של השמרנות. כשהם קוראים שמות הם בוחרים את הבחירה הבטוחה ביותר מבחינה חברתית. יחד עם זאת, הם מקבלים כבר שמות מחודשים- אביעד, אבשלום, או חדשים, ואפילו דו- מיניים, שזה לחלוטין לא צפוי. לכן הופתעתי כשמצאתי לא מעט ילדים בשם 'אור'. זהו שם דו- מיני. שם כזה בחברה החרדית מבליט את הילד לאו דווקא בצורה טובה. הבחירה הזו אומרת שהילד יקבל בילדות הרבה גירויים ומוטיבציה של פתיחות לשינוי. זה שינוי עצום בחברה החרדית. עם כל זה שהחרדים מנסים לשמור על צביון נפרד מהחברה הישראלית- מבחינת השמות שלהם הם רגל בתוכה, מפני שכשהם בוחרים שמות מחודשים אלה שמות שהחברה הישראלית הכללית מסביבם אוהבת. כמו הדס, לדוגמא, וכמו יאיר, דמות מינורית בתנ"ך. עם הציונות השם התבלט והנה הוא נמצא בחברה החרדית, ובכמות גדולה. גם השם דינה, שהמסורת היהודית בפירוש לא אהבה בשנות הגלות בגלל הסיפור המקראי, מופיע אצל החרדים. למרות שהם מתכחשים לזה, השמות שהם בחרו מראים שהם משולבים בחברה החילונית", מתארת ד"ר לנדמן.
ד"ר לנדמן מספרת שבקרב החילונים מיעוט השמות היו מסורתיים, וגם הם בוחרים בבחירה הבטוחה מתוך מוטיבציה לביטחון ושמרנות, ונותנים מעט מאוד שמות יוצאי דופן. ההיצמדות היא בעיקר לשמות השכיחים ביותר- אור, טל, נעה וכו'. מעט השמות הלועזיים שניתנו הם כאלה הקיימים בציבור- מיקה, רום וכו'. על פי ד"ר לנדמן יש דמיון בין החרדים והחילונים בבחירת השמות המונעת משמרנות, רק שה'מילונים' שלהם שונים זה מזה.
ומה איתנו? ד"ר לנדמן מצאה כי בציבור הדתי רוב השמות הם מחודשים, שמות בהם הציונות בחרה מהמקרא- שמות חדשים שמחליפים את השם המסורתי. השמות המסורתיים נמצאים אך לא בכמות גדולה, אלא בכמות שדומה לחילונים. רוב השמות הם שכיחים- איתי, תמר ועוד. החידוש של הקבוצה הדתית היא כמות השמות יוצאי הדופן שקיימים יחסית לציבור הכללי, שם שמורכב משני שמות שביחד הם מייצגים יחידות משמעות עם קריצה ליהדות, דוגמת מעיין- אמונה ואיילת- השחר. "יש פה הרבה שמות שהם יוצאי דופן יחסית לציבור הכללי, מה שמראש אומר שיש פה בחירה בגירוי", אומרת ד"ר לנדמן, אך מתקשה לשים את האצבע על המוטיבציה שמניעה את ההורים מהמגזר, "האם בקבוצה שיש בה כל כך הרבה שמות אחרים מהשמות השכיחים במדינה כולה וזו חברה די סגורה- זו בעצם בחירה של גירוי או ביטחון? אם לרבע מהילדים בגן יש שמות יוצאי דופן- האם הילדים לא יודעים לקבל את השמות יוצאי הדופן? מהי הבחירה הבטוחה באוכלוסייה הזו? אני לא יודעת".
בבחירת שם לילוד אנו מרגישים את כובד האחריות בעיקר מצד האחריות המסוימת על החוויה החברתית שלו בעולם- האם נרצה שיהיה שונה מאחרים או שדווקא יהיה מיוחד? על פי המחקר המתואר ההחלטה הזו נקבעת על פי הערכים שמובילים את ההורים.
אך באם ההחלטה הזו אכן כה גורלית עד לכך שהשם הנבחר יכול להשפיע על חייו של הילד, כובד האחריות כבד פי מאה. ובסופו של יום, "טוב שם משמן טוב", אמר קהלת. השם הטוב שהאדם יוצר לעצמו הוא זה שיוביל אותו למקומות טובים בחייו.
