אני מאמין כי ברגע של אמת, שנייה לפני הנפילה לתהום, הם לא ידחו את היד המושטת, אם תבוא. בלי צעד שכזה, אני לא בדיוק רואה איך כולנו נכנסים לאווירת חגי הפסח באווירה הראויה
ושוב סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ' הוא לא רק אדם חכם (מאוד), אלא גם אידיאולוג. בדברים שאמר בפריז, שאין דבר כזה עם פלשתיני, הוא מאמין בכל רמ"ח ושס"ה בכל מילה שאמר שם (בעיניים שלי; רגע. עם פלשתיני אולי אין, אבל מיליוני פלשתינים שרוצים הגדרה עצמית, והם פה שכנים שלנו, ממש, יש?). תוכניתו המדינית, שהכין עוד מלפני שנהיה שר, מדברת על זה במפורש. הכל שלנו. הכל בסדר, מותר לו להאמין בכך, לחשוב כך. סבבה. יש רק בעיה אחת, קטנה. אתה שר. אתה מייצג לא רק את עצמך, אלא את מדינת ישראל. מדינה שחתמה על הסכמים עם נציגי היישות הפלשתינית, מדינה שנציגיה ישבו השבוע (ובידיעתך) עם נציגים פלשתינים, מצריים וירדנים בשארם, בדיוק ביום בו הרצת בפריז, על איך מארגנים פה באזור קצת יותר שקט ביטחוני, אתה כשר מייצג מדינה שתלויה לא מעט בארה"ב וחשובים לה יחסים נורמליים עם האיחוד האירופי ואחרים- שלא רואים כמוך את הסוגייה הפלשתינית, אתה כשר מייצג מדינה שיש לה גבול לאורך כ-300 ק"מ עם ירדן, שהסוגייה הפלשתינית מדאיגה אותה וחשובה ליציבות השלטונית שם ברמה שאי אפשר להפריז, מדינה שדיוויזיות שלה שומרות על הגבול עם ישראל למנוע חדירת מחבלים משם הנה, ואתה, סמוטריץ', עומד שם מתחת למפה בה ירדן נעדרת ומובלעת בתוך שטח ישראל, בחייאת. והכל? כשכל האזור מתוח, מחיזבאללה בצפון, עבור דרך פיגועים ביו"ש ובמרכז הארץ, והרמדאן בפתח. מה, אין שליטה על הפה? בהכירי את סמוטריץ', אין לי ספק שדבריו בפריז לא היו פליטת פה. גם אין לי ספק שהוא ידע שדבריו יהדהדו ויגררו תגובות. הצלחת, בצלאל. משרד החוץ הירדני הודיע שמדובר בהפרת הסכם השלום, הוסיף שזוהי הסלמה מסוכנת שמאיימת על הביטחון והיציבות, קרא לקהילה הבינלאומית להצטרף לגינוי 'הצהרות ההסתה גדושות השנאה של שר בישראל' וזימן את שגריר ישראל לנזיפה, שר החוץ האירופי (שכנראה מבין טוב מסמוטריץ' את המצב כאן) אמר כי דברי סמוטריץ' "מסוכנים בסיטואציה מתוחה ממילא". וירושלים התפתלה, שלחה את יו"ר המל"ל להסביר ש"ישראל מכירה בשלמותה הטריטוריאלית של הממלכה האשמית". היה שווה, סמוטריץ'? בשביל לקבל עוד תמיכה של הבייס, נראה שכן. לא בטוח שזה צריך להיות השיקול המרכזי שלך. ואתה יודע מה? אל תתנצל, התנצלת כבר יותר מדי פעמים בחודשים האחרונים. כבר לא קונים את זה.
הוי, אמסלם
אני מציע לקחת את ח"כ דודי אמסלם ברצינות, ולא כדמותו ב'ארץ נהדרת'. לפני הבחירות, כשישב באופוזיציה, הבטיח אמסלם כי כשהליכוד יחזור לשלטון, הם יחזירו למי שהיו אז בקואליציה 'מנה אחת אפיים', ולפחות אם לשפוט לפי הליכי החקיקה בכנסת כיום, הם בכיוון. השבוע ביקר אמסלם את התנהלות המשטרה כנגד המוחים על הרפורמה המשפטית ושלח מעל דוכן הכנסת מסר מאיים למפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי: "יום יבוא, לא רחוק, אנחנו נקים ועדת חקירה על כל מה שהיה פה בתקופה האחרונה, בחודשיים האחרונים. אתה תראה כמה אנשים פה ייחקרו באזהרה ויועמדו לדין. אני מציע לך, אל תהיה אחד מהם. אתה אחראי, זו המשמרת שלך". ולמחרת, הוסיף אמסלם בטוויטר: "מר קובי שבתאי, אני מצפה שתתחיל לשמור כאן על הסדר הציבורי. ששוטרינו האהובים יתחילו לעשות את העבודה שלהם. ללא פחד וללא מורא. תתעלמו מהקשקשנים, השמאל הפריבילגי הוא אחוז קטן בציבור. אל תתנו לאנרכיסטים לעשות כאן הפיכה". ושבתאי? נראה שהעימותים התכופים שלו עם השר הממונה בן גביר, חישלו אותו, ובכנס האבטחה של ישראל השיב לאמסלם, בלי לנקוב בשמו: "המשטרה היא א-פוליטית ותישאר א-פוליטית. בהגינות, אף אחד לא יפחיד אותנו". יש לי הרגשה שהוא התכוון גם לנתניהו ובן גביר בחדא מחתא.
שוברים שיאים
"במקרה שבג"צ יפסול את חוקי הרפורמה המשפטית, אנחנו לא נקבל את זה. זו תהיה חציית קו אדום". עכשיו תנחשו מי אמר את זה. שר המשפטים יריב לוין. לא פחות. מילא היה אומר זאת כל ח"כ או שר אחר. אבל שר המשפטים, ככה על בג"צ? בעיניים שלי, ראש ממשלה נורמלי, שאכפת לו מהמדינה הזאת, היה צריך לפטר שר משפטים כזה באותה שנייה שמשפט כזה יוצא מפיו. אגב, ניר ברקת הבהיר: אם בג"צ יפסול את מהלכי הרפורמה, אכבד את ההחלטה.
ביידן והרפורמה
בעקבות הפיגוע הנוסף בחווארה, השבוע, בו נפצע קשה דיוויד שטרן, בוגר המרינס, אזרח ישראלי הנושא גם אזרחות אמריקנית, הרימו מהבית הלבן טלפון לרה"מ נתניהו, וקישרו ביניהם. למי שמתעניין, לא, גם בסוף השיחה הזו, שנמשכה ונמשכה, כחצי שעה- וזה הרבה, לא יצאה מפיו של ביידן הזמנה לנתניהו, 'קח את שרה ובואו לפגישה עימי בבית הלבן'. גם היועץ לביטחון לאומי האמריקני, שהתראיין לערוץ 13 ונשאל מה עם פגישה שכזו, השיב משהו כמו 'נכון לעכשיו זה לא על סדר היום'. נאהב את זה או לא, קשה שלא להסיק מכך על העננה ששוררת ביחסים האישיים שבין ביידן לנתניהו. כך או כך, שיחת הטלפון ביניהם נמשכה כחצי שעה, לא מעט זמן במושגים של שיחה טרנסאטלנטית שכזו. בטח מענין אתכם במה הם דנו. בהודעה של לשכת רה"מ נתניהו סיפרו לנו שדנו שם על הטרור, איראן, ועל… הרפורמה המשפטית. כלומר, הדגש על טרור וביטחון. ואילו, בהודעת הבית הלבן נמסר כי הנשיא הדגיש את אמונתו שערכים דמוקרטיים תמיד היו, וחייבים להישאר, סימן ההיכר של מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל, הביע תמיכה בניסיונות לגבש פשרה והוסיף שיש לבצע שינויים מהותיים עם הבסיס הרחב ביותר האפשרי של תמיכה עממית. גם היועץ לביטחון לאומי האמריקני אמר כי עיקר השיחה היה על הרפורמה בישראל. מסתבר, שהממשל האמריקני לא לקח ברצינות את העצה של השר שיקלי, שהם, האמריקנים, יתעסקו בעניינים שלהם.
גם זו דרך
בישראל, אחד הרבנים ש'העז' לפני כשנה פלוס לפגוש רבה רפורמית, חטף על הראש מצד עמיתיו, בצורה שלא תבייש את אחרוני הצייצנים בטוויטר. ראו מה צייץ העיתונאי צבי קליין בשבוע שעבר: "שמחתי לשוחח היום עם משלחת של עשרות רבנים אמריקניים משלושת הזרמים, מטעם פדרציית ניו יורק. המשלחת הגיעה לישראל בכדי ללמוד על המציאות הכה מורכבת כעת בישראל. תמיד מפתיע אותי מחדש עד כמה בארה"ב אין כל בעיה לרבנים משלושת הזרמים להשתתף יחד במשלחות, שיח ודיונים – בניגוד לישראל. מעניין גם לראות את ההבדלים שישנם בין רבנים אורתודוקסים בארה"ב ובישראל". מחכים לתובנות.
דיון מתבקש אבל תיאורטי
אחרי הסאגה שעברנו בשנים האחרונות עם בחירות שרדפו בחירות שרדפו בחירות ועוד פעם רדפו בחירות, בטוח שאם אתם לא מאלה ש'עושים קופה' מהבחירות אינכם מתגעגעים לעוד בחירות. אז נכון לעכשיו, ככל הידוע, הקואליציה יציבה, פחות או יותר, גם אם מנדט או שניים בה מתנדנדים או לפחות מאיימים, ובכל זאת במסדרונות בכנסת עסקו בשאלה – מתי יהיו הבחירות הבאות, בהנחה (תקווה?) שהקואליציה הזו תוציא ימיה. כלומר, לא תופל. תשאלו, אז מה השאלה? הרי כנסת נבחרת לארבע שנים, קח ארבע שנים מהיום שנבחרה, וזו התשובה. מסתבר, הפעם זה לא כל כך פשוט. למה? ובכן, החוק קובע שמועד יום הבחירות הוא בחודש חשוון אחרי ארבע שנים (מהבחירות שנתקיימו). והופס, הבחירות האחרונות, אלה לכנסת ה- המכהנת עתה, נערכו בחודש חשוון תשפ"ג. פנה עורך דין מלומד מהשוק הפרטי לוועדת הבחירות של הכנסת, ושאל- ארבע שנים אחרי חשוון תשפ"ג, האם חשוון תשפ"ג בכלל זה או מתחילים לספור רק מחשוון שלאחריו. כלומר, האם הבחירות הבאות ייקבעו לשנת תשפ"ז (2026) או תשפ"ח (2027)? אם אינכם משפטנים בטח תחשבו, עוד איזה משפטן שמחפש התפלפלות לשמה. מסתבר, שיש הגיון בשאלה. עובדה, יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, לא זרק את השואל מכל המדרגות, גם לא שלף תשובה מהמותן, אלא פנה לנציגי כלל הסיעות בכנסת וכן לייעוץ המשפטי של הכנסת מזה ושל המדינה מזה, ושאל לעמדתם. רק כשיקבל התייחסות מכולם, יעיין, ויקבל החלטה. ניתן לצפות שסיעות האופוזיציה יחשבו וימליצו על 2026, ואילו מהקואליציה ימצאו תימוכין או סברה דווקא ל-2027. נכון להיום, היועצת המשפטית של הכנסת היתה הראשונה להשיב לשופט, ולהבנתה הבחירות הבעל"ט אמורות להתקיים ב-ט"ז מרחשוון תשפ"ז 27 באוקטובר 2026. כאמור, הקביעה הסופית היא בידי יו"ר ועדת הבחירות נעם סולברג. להערכת רבים, הכאוס במערכת הפוליטית יגרום לכך שהחלטתו תהיה לא רלוונטית והבחירות יקדימו את התאריך שיקבע.
הקדשות בתי הדין הרבניים
ניסיון משרד המשפטים ו/או פרקליטות המדינה, לקבוע כי בתי הדין הרבניים לא יורשו להתעסק בהקדשות הדתיות, נכשל לפי שעה, באשר בג"צ לא נעתר, בשבוע שעבר, לבקשת היועצת המשפטית לממשלה לשנות, בלי תיקוני חקיקה, את פרקטיקת הפיקוח על ההקדשים הדתיים, הנהוגה זה כמאה שנה. בג"צ, בהרכב הנשיאה א' חיות, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן והשופט י' כשר קבע כי "ראוי לשקול הסדר בדבר חלוקת הסמכויות העומדת במוקד המחלוקת, אשר יעוגן מפורשות בחקיקה או בהסדר מנהלי אחר שיוסכם על הצדדים". השופטים הוסיפו כי לא מצאו עילה למתן צו ביניים והורו לצדדים לעדכן את בג"צ בעניין בתוך 60 יום.
סיפור הצלחה
הרבה מדובר על העדר לימודי ליבה במגזר החרדי, כמו גם על כך שמרבית אלה מהחרדים שכן נכנסים ללימודים אקדמיים מצליחים להדביק פער במהירות ראויה לציון. הוכחה; משרד המשפטים פרסם בימים אלה את תוצאות המבחנים לראיית חשבון, על-פי מוסדות הלימוד. מסתבר, שההישג שם הוא הכי משמעותי, ובפער, על פני כל המוסדות האחרים. 96% מבין תלמידי איגוד הסמינרים בית יעקב בלימודי ראיית חשבון שניגשו, לראשונה בחייהם, למבחן הלשכה, עברו אותו בהצלחה! אחריו מדרשת רופין עם 94 אחוזי הצלחה, המסלול האקדמי של המכללה למינהל עם 88%, ואוניברסיטת אריאל עם 86%. חשבנו, שבעקבות ההישג הזה של סמינרי בית יעקב יעמדו האחרים ויפרגנו. אלא, שלא. ב'גלובס' התפתלו דיקנים של פקולטות לחשבונאות בהסברים על ההצלחה של תלמידות הסמינרים וטענו שהמועד הנוכחי אינו העיקרי בו נבחנים תלמידיהם. נו, שויין, מסתבר שגם במבחנים קודמים האוניברסיטאות הגיעו לכ-70-80% הצלחה במבחן ראשון לעומת 96% של הסמינרים. אז, כשאפשר לפרגן, למה לא? ובעיניים שלי, ההצלחה הנ"ל היא היא הנותנת לכך שראוי ולוואי הרבה יותר חרדים ייכנסו ללימודים אוניברסיטאיים. טוב לבם ולמשפחותיהם, וגם טוב למדינה.
שיחקה אותה
מספר ניסיונות לאפשר רחצה נפרדת במעיינות של רשות הטבע והגנים נכשלו בעקבות גורמים פוליטיים, כמו תמר זנדברג, לשעבר שרה להגנה הסביבה, שהתנגדה להכיר בצורך של משפחות דתיות וחרדיות לרחצה נפרדת. גם הצעת-חוק של ח"כ משה גפני לעגן 15% משעות הפעילות לרחצה נפרדת נתקעה בגלגליי החקיקה, מאותן סיבות של 'אנטי', למה שהם קוראים 'הדרה'. רעיון יפה, לטעמי, הביאה השבוע השרה עידית סילמן (פורסם לראשונה ע"י אמיר אטינגר ב'ישראל היום') לפיו בשני מעיינות (כפיילוט); בדרום – עין צוקים הסמוך לים המלח; ובצפון – בגן השלושה (הסחנה) הסמוך לבית שאן, תתאפשר רחצה נפרדת לאחר שהמקום נסגר לפעילות רגילה. כלומר, סוגרים בחמש אחה"צ? משעה שש ועד תשע או עשר תתאפשר רחצה נפרדת. בעיניים שלי, אחלה רעיון, בהנחה שהמקפידים על רחצה נפרדת ילכו עליו ולא יעמדו על כך (גם זו זכותם) לקבל שעות נפרדות גם במהלך שעות האור. גם אם מבחינתם זה לא לגמרי צודק (למשל, כי בערב הילדים כבר עייפים), בכל זאת יש בקבלת הסיכום הזה משום הוכחה שגם הם מוותרים, באים לקראת מניעת חיכוכים לא הכרחיים. מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן נמסר ל'ישראל היום': "משאבי הטבע שייכים לכולם. לכן, כחלק מהמדיניות עם כניסתי למשרד, שמנו דגש על יצירתיות ועל מציאת הפתרונות והדרכים להנגשת אתרי הטבע והשטחים הציבוריים לכלל הציבורים בישראל, ובכללם גם המגזר החרדי". וכשצריך לפרגן, אנחנו ב'שבתון' מפרגנים.
לקראת שבת
המדור נחתם, כידוע, ביום שלישי, ובמגרש משחקים כשלנו, שכותרות ראשיות מתחלפות כל מספר דקות, לך תדע מה יתרחש עד שתגיעו לסוף הטור. ובכל זאת, אם כבר הגעתם עד הנה, קבלו מספר תובנות שלי, לאחר שיחות עם רבים.
הידברות? אוטופיה. גם אם ידברו ואפילו יסכימו, הידברות אמיתית זה לא. הקוטביות בין המצדדים ברפורמה לשולליה היא כה עמוקה, עד שקשה להם לדבר זה עם זה. בטח שלא להקשיב, בטח ובטח שאין סיכוי לשכנע. ובתוך המגזר, שמעתי מכמה חברים, שהם משתדלים להתנזר ממפגשים חברתיים, כדי שלא להתעצבן. נתקלתי בכמה אירועים, כמו מפגשי חברים וקידושים, שבהם המשפט הראשון היה; 'בואו נחליט שלא מדברים על פוליטיקה'. (זה החזיק מעמד דקות ספורות). שמעתי על כאלה שלא מזמינים חברים ותיקים בעלי דעות קוטביות לשלהם כדי שלא לסכן את החברות רבת השנים. שמעתי על כאלה שברגע שמסתיימת התפילה בבית הכנסת הם נעלמים מהסביבה, כדי שלא להיגרר לוויכוחים. שמעתי מחבר שהוא כבר אינו מצטער שבנו הוריד את הכיפה וגם הוא בדרך להמירה בקסקט. ומחוץ למגזר; דיברתי עם שכנים חילוניים. הם באמת חוששים ממה שצפוי פה בהיבט דת-מדינה. זה הרבה מעבר לרפורמה המשפטית, מי יבחר את השופטים. זה כל החוקים ה'דתיים' לכאורה שהסיעות החרדיות בעיקר מצייצות שיחוקקו (חוק החמץ שעבר השבוע הוא דוגמא לכך, למרות שבעיניי אין בו שום דבר לא הגיוני, אך חילוני ממוצע נרתע עתה גם ממנו בגלל האווירה הכוללת), זה חוק הגיוס המשמש ובא ועומד להנציח את השתמטות החרדים משירות בצה"ל (שעה שניצני סרבנות אידיאולוגית מתגברים עתה גם בציבור החילוני נוכח הרפורמה המשפטית), ולטעמי זה בעיקר מפני מה שיהיה פה עוד שניים-שלושה עשורים, נוכח השינויים הדמוגרפיים הצפויים לטובת החרדים, החרד"ליים ו(להבדיל) הערבים. הדיבורים על ממלכת יהודה מזה וממלכת ישראל מזה, אצל לא מעט הם כבר בגדר תקווה. לאן התדרדרנו. מה יהיה? לא יודע. מוטרד? מאוד. מבואס? מאוד. הפעם, רוצה לסמוך על יעקב ברדוגו שאמר ב'גלי ישראל' כי בלשכת ראש הממשלה ובקואליציה עושים חישוב מסלול מחדש וכי יש שם את ההבנה שהמפתחות שניתנו ליריב לוין יילקחו ממנו בימים הקרובים. "נתניהו מבין שהוא צריך להנהיג חזרה את ישראל", נאמר שם. כידוע לקוראיי, אני לא מתומכי נתניהו המובהקים, אך בעיניים שלי, לעת כזאת, נוכח הכאוס מזה והסכנות הביטחונית העצומות (חיזבאללה, איראן, יו"ש, ערביי ישראל) מזה, רק נתניהו, אם יתעשת, יכול להיות המפתח להחזיר את המדינה למסלול של שפיות. זה יחייב, כמובן, שיתוף של החלק האחראי באופוזיציה (ואין כוונתי ללפיד), ואני מאמין כי ברגע של אמת, שנייה לפני הנפילה לתהום, הם לא ידחו את היד המושטת, אם תבוא. בלי צעד שכזה, אני לא בדיוק רואה איך כולנו נכנסים לאווירת חגי הפסח והחגים הישראליים באווירה הראויה.
(ויקרא תשפ"ג)
