הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחת התופעות המובהקות המשתקפות בספר בראשית היא היות כל משפחותיהם של מייסדי האומה מורכבות, מסובכות ובלתי מושלמות. אברהם אבינו, ראש האומה ומייסדה, נאמן בבריתו של הקב"ה, בין ברית ובין ברית הזרע– מוליד לא רק את יצחק אבינו, ומחולל לא רק את פרשת העקדה, אלא גם את ישמעאל, בני הפילגשים וצאצאי קטורה. יצחק אבינו, מי שהוא עולה תמימה שלא יצא מארץ הקודש, ונושא את מידת הגבורה האלוקית על שכמו– מוליד גם את יצחק, ומסתבך בברכת הבנים, עד לכדי חרדה גדולה מחד גיסא, וברכה מיוחדת ליעקב עם הליכתו לחרן מאידך גיסא. משפחת בית יעקב חושפת עולם ומלואו: בן שהכתוב מעלה עליו כאילו שכב את בלהה פילגש אביו; שני בנים הגורמים לכל השאר להילחם נגד אנשי שכם ולעכור את דמות יעקב אבינו; קריאה לאנשי ביתו ולכל אשר לו להסיר את אלוהי הנכר אשר בתוכם, מעידה על קיומה של עבודה זרה במחנה יעקב; קרע במשפחתו בו ילדיו אינם מסוגלים לדבר לשלום עם יוסף, המסתיים בהשלכתו לבור ובמכירתו לעבד; יהודה היורד משותפות במשפחה ונושא בת איש כנעני ושמו שוע; שמעון שכנראה נישא לכנענית, שכן אחד מבניו נקרא "שאול בן הכנענית", ועוד ועוד.
מה אנו יכולים ללמוד מכך? אנו למדים כי בד בבד עם ענקיות מהותם של האבות והיותם מרכבות לשכינה, שורה במשכנם עובדת היסוד האחת המובהקת: אי אפשר לתכנת ילדים, ולא ניתן לדעת בבירור מה תהיה דמותם וכיצד ייראה עולמם הפנימי. הרבה מאוד כן תלוי בהורים, ולא זו בלבד, אלא שאסור להתעלם מהצדדים הנאדרים שהאבות כן הצליחו לחולל, ואת העובדה כי בעיקרו של דבר– הם הם אבות העולם המייסדים את האומה הישראלית. אולם, יהיו ההורים גדולים ככל שיהיו, ויהוו מופת ודוגמה לילדים– אין שום אפשרות לוודא כי אכן הילדים ימשיכו את דמותם של ההורים. לעתים הדבר נובע מהצורך למרוד, ולהביע את העצמיות דווקא על ידי הליכה בדרך הפוכה להורים; לעתים הדבר נובע מילדים פגועים, שנפגעו מדרכם של ההורים וחשו כי מתעלמים מהם וכי לא מקבלים אותם כפי שהם, ובשל כך הם בועטים; לעתים הדבר נובע מקווי אופי שונים בין הורים לילדים, והניסיון לכפות את דרך הטוב על ילד שאינו בשל לכך נחשף פעמים רבות כאסון, וניתן להניח כי אנשי מקצועות הנפש מוכשרים למנות עוד כמה וכמה סיבות המבארות מפני מה ילדים אינם מגשימים את מה שההורים ציפו מהם לעשות ולכונן. וכמובן, לכל זה יש להוסיף גם את המכאובים והטעויות, הרשלנות וחוסר האכפתיות של ההורים המסרבים להשקיע את שנדרש כדי להעצים ולהאיר את הילדים, כך שהתמונה נעשית עשירה בהרבה.
האם הדבר יכול לנחם אותנו כשדברים אינם הולכים בטוב עם ילדינו? האם יש לראות את העובדה הזו כגזירת גורל, או שאנו מסוגלים להתמודד עם זה? אין לנו אלא לדעת את שני הדברים כאחד: מחד גיסא, כשאנו משפיעים אהבה גדולה, אמונה גדולה, יושרה גדולה, והשקעה גדולה בילדינו– אנו אכן מרחיבים את אפשרויות ההליכה בדרך טובה, ואין אנו בני חורין להיבטל ממשימה זו. מאידך גיסא, לעולם עלינו לזכור כי לא הכל תלוי בנו ויש עוד הרבה גורמים משקיעים, ולעתים לא עלינו המלאכה לגמור, אלא לפתוח את השערים, ולהתפלל תפילה גדולה ש"נהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". (תולדות תשע"ח)
