הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)עיקר המחשבות כתוצאה ממבצע "עופרת יצוקה" צריך להיות מופנה כלפי המלחמה הבאה. לצערנו, אויבינו אינם מתכוונים להניח לנו, ובתמיכה הבלתי מוסרית שהם זוכים לה מאומות העולם כמעט וודאי להניח כי הם יפתחו בסיבוב נוסף. אנו ניקרא שוב להילחם על תקומת עם ישראל בארצו, ועל הזכות והחובה להיות כאן. המלחמות הקודמות צריכות אפוא ללמד אותנו יסודות עקרוניים המכוונים לתיקון מה שהיה שגוי בהן, כדי שהבאות תהיינה מכוונות יותר למטרתן. אנשי הצבא צריכים להפיק את הלקחים בתחום הצבאי והמבצעי; אנשי המוסר והתורה צריכים לכוון טוב יותר את העקרונות המוסריים והאתיים.
אברהם אבינו מלמד אותנו בפרשת השבוע שלנו כי גם איש הצדקה והמשפט, אוהב החסד הגדול, המוכן להיפרד מלוט ואף לתת לו חצי מנחלתו – "אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה" לא מנע עצמו מלהילחם כדי לגאול את לוט בן אחיו משביו. זהו היסוד המוסרי הראשון בעולמה של מלחמה. המעשה המוסרי העיקרי של המלחמה הוא ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך. אם זו מלחמה לא צודקת – כלל אין להילחם בה ולהרבות שפיכות דמים בעולם; אם זו מלחמה צודקת – הניצחון אינו רק מטרה צבאית, אלא הוא מטרה מוסרית. לעתים אנו נאלצים להשתמש בכוח כדי לגאול ממצוקה את מי שנתון בה. ממשיכי דרכו של אברהם אבינו אינם רשאים להתעלם מהעובדה כי במשך שמונה שנים אנשי הדרום נתונים לירי ללא אבחנה, ואסור להם לשכון באוהלי הבטח שלהם ולהתעלם הן מהמצוקה האנושית והן מהתבוסה הלאומית של מציאות זו. היוצא למלחמה על כך נלחם ברשע בעולם המבקש להשמיד אותו ופועל בדרך מוסרית וערכית; המוכן להבליג על מציאות מחפירה זו הוא זה שאינו נוהג בדרכי מוסר. ההכנה למלחמה הבאה מורכבת אפוא בראש ובראשונה מחיזוק הנכונות שלא לעמוד על דם רעינו, ושלא ליפול ברשת המוסר המוטעה המעדיף את ניצחון הרשע על פני התמודדות עימו.
בד בבד לא הכל מותר במלחמה. מכיוונים שונים אנו נקראים להיענות ליסודות התורה המשפיעים של שיקול הדעת בעת מלחמה. הדבר אינו נובע מלחצם הצבוע והרישעי של חלק מאומות העולם, או מכוח היענות לועדות זכויות אדם למיניהן, המבוססות על שקר ומעשה פוליטי. היסודות האלה נובעים מהיותנו בניו של אברהם אבינו ושרה אמנו, ונקראים ללכת בדרכם. אנו מאמינים כי כל בני אדם נבראו בצלם א-לוהים; למדנו בפשרת השבוע הקודמת כי התורה נאבקת בשפיכות דמים מיותרת, ועל כן צריך להגביל את עצמנו במלחמה רק למה שהכרחי ולא למטה מזה; בניו של אברהם אבינו נקראים לשאת את ד' בעולם ולהביא לקידוש שמו הגדול, ודרכי המלחמה הם חלק ממניעת חילול השם ומקידוש שם שמיים; אנו מכירים יסודות הלכתיים שלדעת חלק מהראשונים נובעים מהגבלות המלחמה, כמו האיסור להקיף את האויב מארבעה צדדים – כל אלה הם חלק בלתי נפרדה משיקולים של מדינה יהודית בעת מלחמה. ההתכוננות למלחמה הבאה צריכה אפוא לכלול גם את אלה.
אנו ניצבים בפני סוגיה סבוכה ומורכבת. הכללים הקיימים של המלחמה אינם תקפים דיים בשעה שאנו עוסקים במאבק בטרור הנעשה על ידי אוכלוסיה אזרחית ומתוכה. אנו אלה שהעולם צריך להתברך בנו בהמשך לדרכו של אברהם אבינו, בשעה שמחד גיסא נטמיע את ההכרה המוסרית בנכונות להילחם כשנכון לעשות זאת וניאבק נגד התפיסות הנכנעות לכוח ולאיום, ומאידך גיסא ננסח דרך שהיא נכונה לכתחילה במאבק זה. במסגרת זו נקשוט את עצמנו וננהג בדרך המוסרית, ואז נוכל לקרוא לעולם כולו להתגייס בדרכים הראויות בהם מנהלים מלחמות, ולהכניע את המבקשים להשליט על עולמנו את הרשע ואת האימה. בניו של אברהם אבינו יהיו מורי דרך לעולם כולו.
תש"ע
