איסור ניחוש המופיע בפרשה אינו איסור פשוט כל-כך. מאז ומעולם לאדם נטיה לחפש סימנים שיורו לו את הדרך – בין שאלו הכוכבים שבשמים, או קלפים וכוסות קפה. אמונות כאלה ואחרות רווחות עדיין בתרבויות שאנחנו מושפעים מהן, והתורה, כמו גם חז"ל, מודעים לכוח הפיתוי הגדול שלהן. הן הבבלי והן הירושלמי עוסקים בנושא ומביאים דוגמאות לניחושים מסוגים שונים – מהם אסורים לחלוטין, ומהם שנשקלים בחיוב מסויים.
מקרה בולט כזה הוא האסטרולוגיה, שנחשבה בתקופת חז"ל למדע כמעט מדוייק, וממילא – לכזה שקשה שלא להתייחס אליו כלל. חז"ל מודעים לכוחו ואף מייחסים לו חשיבות במה שנוגע לקביעת אופיו של אדם. איסור התורה "לא תנחשו" – מתייחס לקביעת פעולות ומעשים על פי אותם סימנים, ולא רק לייחוס תכונה או מצב כלכלי.
סיפור מרתק היכול לשמש מעין מקרה מבחן ליחס חז"ל לסוגיה, הוא סיפור על אסטרולוג שנתגייר – הוא מכיר היטב את חכמת האסטרולוגיה, אך בחר באמונה חדש. לפי איזו מהן יפעל (מובא בתרגום)?
"רבי חונא היה מספר המעשה הזה:. גר אחד היה אסטרולוג,. פעם אחת רצה לצאת. אמר: עכשיו יוצאים?! [זה זמן לא טוב], חזר ואמר: כלום היתדבקתי באותה אומה קדושה, לא [כדי] לפרוש מאותם דברים?! אצא ואסמוך על שמו של הבורא. היה קרוב להישחט [ע"י חיה מסוכנת], והביא לה חמורו ואכלה. מה גרם לו דיפל? בגלל שהרהר. מה גרם לו שינצל? בגלל שסמך על הבורא" (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט).
האסטרולוגיה לא טעתה: אכן יש סכנה בחוץ. ועם זאת, בחירת האסטרולוג הגר היא שקבעה בסופו של דבר את עתידו. כיצד? המשך הסוגיה מסייע להבין: "אמר לוי: כל המנחש, סופו לבוא עליו. ומה טעמא? 'כי לא נחש ביעקב' – כי לו נחש. אמר רבי אחא בר זעירא כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת ומה טעמא? 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל'".
יש סימנים שעשויה להיות להם משמעות, והם קיימים בעולם. אסור לדרוש באובות, אך ספר שמואל מלמד שיש בעולם בעלת אוב. עובדת מציאותם של כוחות כאלה בעולם אין פירושה שיש ללכת אחריהם. מדוע לא? מכיוון שיש אופציה נוספת – לסמוך על שמו של הבורא. לא לתת לחיים להיות מושפעים מסימנים אקראיים, אלא לעשות את הטוב והישר, ולשמור את דברי ה'. מי שאינו מנחש, ובוחר לכוון את חייו ישירות על פי דבר ה', זוכה לכך שמקומו גבוה מזה של השליחים, המלאכים וסימנים. הוא ראה בבחירתו את כפיפותו הישירה למלך מלכי המלכים, וממילא – הכוחות הנמצאים בדרגה נמוכה יותר, לא ישלטו עליו.
(קדושים אמור תשפ"ג)