'קדושים תהיו'- הצו החברתי

'קדושים תהיו' ו- 'ועשית הישר והטוב', הם שני עקרונות המבטאים את דרכה של תורה בחיי היום-יום

הציווי "קדושים תהיו" נשמע לכאורה כהוראה כללית וסתמית. ברם, רבותינו הראשונים ובעקבותיהם האחרונים, נחלקו בעניין זה. רש"י מסביר: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה". כלומר, רש"י, אמן הפשט, מסביר את האמירה 'קדושים תהיו' בהקשר של פרשת העריות שנאמרה לפני כן. אם כך, מדוע הפסיק הכתוב ביניהם? הרי לכאורה התחלת הפרשה "וידבר ה' אל משה לאמור… קדושים תהיו", מלמדת על דיבור נפרד. עניין זה מוסבר בידי הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' כי ה' רצה להזהירנו לא להידבק חלילה במעשים השליליים כתועבת המצרים וחוקותיהם, ואחר כך פרס בפנינו מה כן צריך לעשות בקדושה ובטהרה.

הרמב"ן לעומת זאת סבור לגמרי אחרת: "ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות- כדברי הרב (=רש"י) אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים 'פרושים'…". נחמה ליבוביץ' מסבירה את הדברים בצורה נפלאה, כי כוונת הרמב"ן ליצור פה כלל גדול – למרות ריבוי המצוות בתורה, עדיין ישנם איסורים רבים שלא נכתבו בה ובכל זאת עלינו לראותם כאילו נכתבו בתורה במפורש. הוא למד זאת מתוך שני כללים גדולים שנכתבו. האחד, המובא בפרשתנו: "קדושים תהיו" והאחר המובא  בספר דברים (ו,יח) "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". אלו הן אמירות כלליות, כעין פרט וכלל, המחייבות אותנו ללכת בדרך מסוימת.

כך מסביר זאת שם הרמב"ן: דרך התורה לפרט קודם את פרטי הדינים בכל מו"מ שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות. לאחר האזהרות שב הכתוב ואמר את הכלל: 'ועשית הישר והטוב', כאילו שיש מצוות "עַשֵה יושר", כלומר, זו מצוות עשה של ממש, להיות ישר! וזוהי ההגדרה של הרמב"ן ליושר – שינהג לפנים משורת הדין עם חבריו. הציווי 'קדושים תהיו' מכוון, אפוא, למצוות שבין אדם למקום ואילו הציווי 'ועשית הישר והטוב' מכוון למצוות שבין אדם לחברו. במצוות אלה אנו מצווים לנהוג לפנים משורת הדין.

באופן דומה הבין את הדברים גם מי שכונה "האדמו"ר החלוץ" רבי ישעיהו שפירא, ממייסדי תנועת 'הפועל המזרחי'. הוא ראה בביטוי 'ועשית הישר והטוב' גם את צו הצדק החברתי. לדעתו, התורה לא מסתפקת ב- 'לא תגזול' אלא גם דורשת 'לא תחמוד'. אדם החושש פן יחמוד את ממון חברו, רק הוא יכול להיות בטוח שלא יעבור על ה-'לא תגזול' האמור בפרשתנו. לדעתו, העבודה – עבודת כפיים- באמצעותה האדם מפרנס את עצמו, מסייעת לתיקון העולם ומאפשרת קיום חיי צדק שלמים. "קדושים תהיו" פירושו קדש עצמך במה שמותר לך ואין אתה יכול להסתפק במה שמוטל עליך במפורש בלבד. עליך למלא את המטרה של "ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך". כלומר, על האדם לקבל על עצמו להיות מוסרי.

הרב שפירא עצמו גילה דוגמא אישית מדהימה כאשר ויתר על תפקידו כאדמו"ר בחו"ל לטובת חלוציות פשוטה בא"י. הוא ארגן קבוצות של פועלים דתיים שעסקו בסלילת כבישים ובניקוי בריכות שלמה, למען הגשמת הערך של עבודת כפיים. אח"כ עבר לגור בכפר פינס ועסק בעצמו בחקלאות. עבודה בחקלאות, הייתה מבחינתו משאת נפש, כיוון שהיא אפשרה לו לקיים את המצוות התלויות בארץ.

עבודת הכפיים התאימה למשנה הרעיונית של תנועת הפועל המזרחי – להקים בישראל חברת מופת ציונית-דתית המבוססת על 'תורה ועבודה'- תוך עדיפות לעבודת כפיים ובכל מקרה – עבודה המפרנסת את בעליה.

ב'קול קורא' שפרסמו מייסדי הפועל המזרחי כתוב בין היתר: "חברים! רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד של היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם בד' אמות של הלכה בלבד, ומאידך גיסא אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונית של לשון וארץ בלבד ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותנו הלאומית… אנו שואפים לשוב אל החיים העברים הקדמונים, אל היהדות התנ"כית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר והמוסר…" [ירושלים, אייר תרפ"ב].

כלומר, לדעת הרב שפירא וחבריו, שני עמודי תורה אלה: 'קדושים תהיו' מצד אחד ו- 'ועשית הישר והטוב' מצד שני, הנם שני עקרונות השזורים זה בזה ומבטאים את דרכה של תורה בחיי היום-יום. על פי עקרונות אלה יסדו קיבוצים ומושבים שבטאו חלק חשוב בתקומת ישראל בארצו.

Yaakovspok1@gmail.com

(אחרי-קדושים תשפ"ג)