הרב שי פירון"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"
פגשתי נשיאים ומלכים. הייתי במעונותיהם של חשובי המנהיגים בעולם. עם הזמן פיתחתי לי מנהג: היחס של המנהיגים הללו למגישת התה, לנהג האישי, לזוטר שבעובדים, הוא עדות נאמנה למנהיגותו ולערכיו של המנהיג.
רגישות אנושית לכל אחד מהכפופים לך, היא משימה לא פשוטה. לראות את כולם. ללא יוצא מן הכלל. דומני שזהו היסוד המרכזי בשליחותו של העבד המחפש אישה ליצחק. רעיון החמלה בשיאו נבחן ביחס מוסרי לעבדים ואף לבעלי חיים. לא מן הנמנע, שבעקבות יחסה של שרה להגר, יחס שהוגדר על ידי הרמב"ן כחטא שאת תוצאותיו אנו משלמים עד עצם היום ביחסם של צאצאי הגר המצרית לבניה של שרה, מבקש אברהם לתקן באמצעות מעלותיה של אשתו של יצחק.
בתחילת המאה העשרים פעל בליטא הרב אהרון שמואל תמרת. הוא נהג לחתום על מאמריו ההגותיים בשם "אחד הרבנים המרגישים". החובה לא ללכת עם הזרם ולשאול שאלות מוסריות וערכיות הייתה נר לרגליו. "האדונים בודים להם מלבם 'תירוצים' שונים למשול בגופם של עבדיהם: אם לפי שעבדיהם אינם מחזיקים באמונת האדונים, ויש להם אפוא כוח והרשאה מאת אלוהיהם לרמוס עליהם… או שישתדלו תחילה להחזיק את עבדיהם בחושך ובבערות למען תבוא להם אחר כך תואנה למשול בם בהראותם באצבע על מדרגתם השְׁפֵלה בדעת, שצריך לפי זה למשכם ברסן כבהמה" כתב הרב. היחס של רבקה לעבד הוא אות וסימן שהיא הראויה להיות רעיה ליצחק. סכנת העבדות באה לידי ביטוי מובהק בכך שהכתוב לא מזכיר את העבד בשמו. לעבד אין שם. והנה, רבקה פונה אליו בכבוד: "לימדתך תורה דרך ארץ שיהא אדם מקביל את כל האדם בשמחה וקורא לו רבי ואדוני. שהרי רבקה אמנו אומרת לאליעזר 'שתה אדני'" (מדרש הגדול).
רבקה מתייחסת גם לגמלים. "היא דקדקה בדבריה ולא אמרה כמו שאמר העבד 'שתה וגם גמליך אשקה' במאמר אחד, כי בזה תַשְווה אותו לגמלים… גם שינתה ולא אמרה 'גם לגמליך אשקה' [אלא 'אשאב'] כדי שלא להשוותו בשום ענין עם הגמלים" (הכתב והקבלה). יחס ראוי מחייב גם הבחנה בין חלקי הבריאה. יחס ראוי לעבד ולבעלי החיים לא כולל טשטוש המדרגות המבחינות בין סוגי הבריאה השונים. הכתוב מבקש להדגיש את ייחודה של רבקה באמצעות שינוי תוארה. בעוד ששרה הוגדרה כ"יְפַת מַרְאֶה", הכתוב בוחר לתאר את רבקה אחרת: "וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה". דומה שההבחנה מבקשת להדגיש לא את יופייה החיצוני כי אם את טוב לבה השופע, זה שעטף את כל רואיה. לימים יתאר הכתוב את רחל בשני התארים גם יחד: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה".
הטעון תיקון בבית אברהם בא לשיאו במקום המפגש שבין רבקה ליצחק: באר לחי רואי. זהו המקום בו בכתה הגר לה' על יחסה של גבירתה!
לימים הפכה רבקה לסמל של חסד. לוין קפניס, מגדולי משוררי הילדים, הרבה לכתוב אודות מעשה חסד והתנדבות ('אליעזר והגזר', 'נרקיס צלך הביצה' ועוד) ובכלל זה כתב שיר ידוע אודות רבקה. כך ביקש לעגן את דמותה כסמל ומופת לחסד ולהתנהגות אנושית ראויה:
"נַעֲרָה טוֹבָה יְפַת עֵינַיִם/ הַטִּי כַּדֵּךְ, הַשְׁקִינִי מַיִם. שְׁתֵה, אֲדוֹנִי, כַּדִּי לְפָנֶיךָ/ אַחַר אֶשְׁאַב גַּם לִגְמַלֶּיךָ.
מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא, בַּת חַיִל / הֲיֵשׁ מָקוֹם לָלוּן בַּלַּיִל?/ אֲנִי רִבְקָה, יֵשׁ בַּיִת לָנוּ/ גַּם תֶּבֶן, גַּם מִסְפּוֹא עִמָּנוּ". (חיי שרה תשע"ח)
