אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
חוק או הלכה אמורים לבטא רעיון ערכי-חברתי-מוסרי, שיש בו כדי לתרום ליצירת חברה טובה יותר, מוסרית וראויה. כך, למשל, הציווי שיופיע בפרשת השבוע משפטים:
"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ? עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
המסר עוצמתי בפשטותו. אם אתה רואה אדם ואפילו הוא שונאך, בצד חמורו הסובל ונאנק תחת משאו- למרות כל המשקעים שביניכם- מוטלת עליך החובה להטות שכם מיידית ולסייע. נקודה. בלי התחכמויות, בלי התפלספויות, בלי חשבונות.
הפסוק הזה מתכתב עם פסוק אחר בספר דברים שם מצווה התורה:
"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" [דברים].
הערך העולה מפסוקים אלו פשוט וברור- אם אדם, גם הוא שונאך ובהמתו במצוקה- קודם כל עוזרים בלי לשאול שאלות.
אלא שבצד הציווי והערך החד-משמעי הזה, אנחנו צריכים לשים לב לעוד מילה אחת קטנה, המופיעה וחותמת את שני הפסוקים הללו: "עִמּוֹ".
המילה הקטנה הזו מוסיפה תנאי מהותי ומשמעותי לפעולת הסיוע- עליך החובה לסייע לנזקק, רק בתנאי שהוא עושה גם כן כל מאמץ לסייע לעצמו. אם הוא במצב שהוא יכול לסייע לעצמו, ולא עושה זאת, אלא מסתמך על טוב ליבך, ועל זה שאתה תהיה ה'פראייר' בזמן שהוא לא ינקוף אצבע- במצב שכזה- אין חובה לסייע לו. החובה לסייע היא רק בתנאי שזה 'עִמּוֹ', ביחד איתו, במאמץ משותף.
זה גם לשונה של המשנה במסכת בבא מציעא: "הלך וישב לו [הזקוק לסיוע] ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק- פטור [מלסייע] שנאמר –'עִמּוֹ'".
במילים אלו טמון רעיון חברתי וטיפולי אדיר, האומר כך- מצד אחד על כל אחד מוטלת החובה לתת כתף ולסייע ככל יכולתו לכל אדם ובהמה הנמצאים במצוקה, ואפילו אם האדם הזה נמצא במעגל שונאיו. אבל מצד שני, אין מצווה שבגלל זה תהיה 'פראייר' ושינצלו אותך בלי להשקיע מאמץ הדדי. החובה לעזור ולסייע היא רק בתנאי שגם הצד השני עושה כל מאמץ לסייע לעצמו ולחלץ את עצמו מן הצרה והמצוקה אליה נקלע, אבל אם הוא סבור שהוא יישב בנחת ולא יתאמץ לעזור לעצמו, ויסתמך רק על כך שאחרים יסייעו לו- הרי שבמצב כזה אין שום חובה על האחרים לסייע.
זהו עיקרון חברתי וטיפולי נכון ורלוונטי לכל מצב, לכל זמן ולכל עת ובכל נושא- כלכלי, רפואי, וכדומה. כאז כן עתה.
בהקשר הזה מעניין לראות מקום נוסף בו אנו פוגשים את המילה הזו- 'עִמּו'ֹ.
דוד המלך בספר תהילים כותב כך את דרך הנהגתו של הקב"ה בעולם:
"יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ. עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ".
במילים שלנו אומר הקב"ה- כאשר האדם או העם יקראו לי לעזרה, אענה להם. אחלצם מהמיצר, אבל בתנאי שהם גם יעשו את שלהם. בהקשר הזה פירוש המילים 'עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה' הוא גם- אהיה עימם בצרה שלהם, לא אתעלם ממצוקתם, אבל גם – אני מוכן להיות עימם בצרה, בתנאי שהם יהיו במצב של 'עִמּוֹ'. שגם הם יתאמצו , ישתדלו ויעשו הכל כדי לסייע לעצמם.
ה' עוזר למי שעושה מאמץ לעזור לעצמו.
(משפטים תשפ"א)
