יעקב ספוקויני
במודעה רשמית פנתה מועצת העם להמוני בית ישראל להציע דגל חדש
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" [במדבר ב' ב']. מהי משמעות הדגלים? רש"י מסביר "כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן, ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו." כלומר, לכל שבט דגל משלו. בהמשך הצטמצם מספר הדגלים לארבעה, כמניין המחנות. הרשב"ם כורך את עניין הדגלים והמִפקד יחדיו ואומר כי הם נועדו לשם הכנה צבאית לקרב. צבא ישראל נע בצורה כיאסטית – מבנה מרובע, כאשר ארבעת המחנות מסודרים על פי 4 רוחות השמיים. בחלק הפנימי מחולקים בני לוי באותו האופן ובמרכז ארון הברית. הכול גוננו על ארון הברית, שהוא העיקר. כך חנו, כך נסעו במדבר וכך גם חצו את הירדן בכניסה לארץ.
הדגלים היו אפוא בעלי משמעות צבאית, אך ברבות הימים הפכו לסמל לאומי. אנשים ללא דגל חשו עצמם חסרי מולדת. צייד הנאצים שמעון ויזנטל סיפר על רגע השחרור שלו ממחנה מאוטהאוזן: "הבטתי בערגה בדגל האמריקאי המונף. לכל כוכב בדגל הייתה משמעות … בעיניי הם סימלו צדק, סובלנות, ידידות ותקווה. כל מה שאיבדנו בתקופת השואה… אסירים רבים החלו להתקבץ מהביתנים השונים וצעדו לעבר הכוחות האמריקאים. הם הוציאו דגלים של מדינות שונות, אותם הכינו בחשאי לקראת השחרור. הסתכלתי סביבי ואמרתי, כולנו יהודים, למה שלא יהיה לנו דגל משלנו? ייחלתי לסמל של חופש וכבוד לאומי. אחד מהאסירים הוציא חולצה כחולה. לי הייתה חולצה שפעם הייתה לבנה. הורדנו אותן ואחד האסירים הצליח לעשות מהן דגל כחול ולבן. היינו חלשים מדי מכדי לצעוד עם הדגל. ישבנו על הרצפה ונופפנו בדגל. עוד ועוד אסירים הצטרפו אלינו, בכו ונשקו את הדגל – סמל לתקווה בין המתים והגוססים" [ג'נוסייד, 1982].
הדגל הכחול לבן היה סמלה של התנועה הציונית. הוא נבחר [תרנ"ז] למרות שהרצל עצמו הציע דגל אחר: "מְשַׁעֵר אני לעצמי דגל לבן ובו שבעה כוכבי זהב. השדה הלבן יסמל את החיים החדשים הטהורים. הכוכבים הם שבע שעות הזהב אשר לעבודת יומנו. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל הארץ החדשה" ['מדינת היהודים' ע' 92].
חברו של הרצל, דוד וולפסון אמר לו כי עם כל הכבוד, דגל כזה לא יהווה מקור משיכה להמוני היהודים. "והנה הבהיק רעיון במוחי", סיפר וולפסון, "הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי" ['הרעיון הציוני' ע' 91]. לוולפסון היה חשוב לקשר בין המסורת היהודית ובין התנועה הציונית.
למרות זאת, לאחר הכרזת העצמאות [תש"ח] חשבו חברי 'מועצת העם' שיש צורך בדגל חדש. הם חששו לגורלם של יהודים במדינות העולם. אם יניפו את הדגל הציוני, יאשימו אותם חלילה בנאמנות כפולה. במודעה רשמית פנו להמוני בית ישראל להציע דגל חדש.
הוצעו כמה מאות הצעות אשר כללו את 7 הכוכבים לצד מגן דוד ופסי תכלת ולבן. הצעה אחת כזו אפילו התקבלה, אך הציבור לא קיבל אותה והמשיך להניף את הדגל הציוני.
משאל עם דומה התקיים בניו זילנד בשנת 2016. הממשלה רצתה להחליף את הדגל הדומה מאוד לדגל האוסטרלי. התקבלו אלפי הצעות ולגמר עלו 5 הצעות. אחת ההצעות החדשניות נבחרה לעמוד למשאל- עם מול הדגל הנוכחי. בראש המתנגדים להחלפה היו קרובי החיילים שנלחמו ונהרגו במלחמת העולם השנייה. הם אמרו: מאות ואלפי אנשים מתו בהגנה על הדגל הזה והחלפתו תהיה עלבון להם. ואכן, 57% הצביעו במשאל העם נגד החלפת הדגל.
ואצלנו, בזמן המשאל על הדגל, באדר תש"ט, הגיעה 'חטיבת הנגב' לאום רשרש, היא אילת, כחלק מ'מבצע עובדה'. חיילי היחידה ארגנו דגל ישראל מאולתר עשוי בד לבן וצבוע בדיו. אברהם אדן, לימים אלוף בצה"ל, טיפס על מוט ברזל והניף אותו ליד תחנת המשטרה המקומית.
כחודשיים אח"כ באייר תש"ט, החליטה הכנסת הראשונה לחוקק את 'חוק הדגל והסמל'. החוק אימץ את הדגל הציוני השומר על הקשר עם מסורת ישראל, כדגל המדינה.
Yaakovspok1@gmail.com
(במדבר תשפ"ג)
