הרב יגאל גרוס
נחלקו הפוסקים, האם מלבד מגילת אסתר, על שאר המגילות (רות, קהלת וכו') יש לברך. נראה, שאין מקור מפורש בגמרא על הצורך לברך.
בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות. האבודרהם הביא שני טעמים. ראשון, שחג השבועות חל בתחילת קציר השעורים, ובמגילת רות מסופר על קציר השעורים. טעם שני, שבמגילה מסופר על גיורה של רות, וגם עם ישראל עבר בשבועות תהליך של גיור במעמד הר סיני. טעם נוסף כתב הדרכי משה, שסיפור המגילה התרחש בזמן חג השבועות.
אין מחלוקת בין הפוסקים שיש לברך על קריאת מגילת אסתר, כפי שכותבת הגמרא במסכת מגילה (כא ע"ב), ונפסק בשולחן ערוך (תרצב, א). נחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם על שאר המגילות (רות, קהלת וכו') יש לברך. הסיבה לעמימות בשאלה זו נובעת כפי שנראה, שאין מקור מפורש בגמרא על הצורך לברך.
מקור הדין
א. כאמור, אין מקור לקריאת מגילת רות בגמרא. המקור הראשון ממנו עולה שיש לברך על קריאת המגילות, מופיע במסכת סופרים (יד, א) המיוחסת לגאונים, ובעקבותיו פסקו להלכה במחזור ויטרי (שיב), בהגהות מיימוניות (תענית ה, ג) ובמהרי"ל (סדר תפילות פסח, י) שיש לברך – כולם מחכמי האשכנזים.
ב. הפוסקים הספרדים וביניהם הרדב"ז (ו, ב אלף צו) התנגדו למנהג זה, וכפי שכתב הבית יוסף (או"ח תקנט), שלא נהגו לברך כלל על קריאת מגילה (למעט מגילת אסתר). בטעם ההתנגדות ביאר הרדב"ז, שבניגוד לקריאת מגילת אסתר שמובא בגמרא שיש מצווה מדברי סופרים לקוראה, לא מובא שיש מצווה לקרוא את שאר המגילות, ולכן גם אין לברך על קריאתן.
להלכה
להלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ"א:
א. השולחן ערוך (או"ח תצ, ט) לא הזכיר את המנהג לקרוא במגילות בזמנים הנזכרים, מכיוון שכפי שראינו לעיל אין בכך מצווה לשיטתו. ב. לכאורה הרמ"א בעקבות פוסקי אשכנז שראינו לעיל אמור היה לפסוק שיש לקרוא ואף לברך, אך אף על פי כן, למעשה כתב שנהג העם שלא לברך. ובטעם הדבר הביא (שו"ת סי' לה) מספר טעמים, נראה את המרכזיים שבהם:
טעם ראשון: למרות שחלק מחכמי אשכנז פסקו שיש לברך, בספרו של הרב אייזק טירנא, שאחרי מנהגיו צועד הרמ"א, נפסק שלא נהגו לברך. החילוק בין קריאת מגילה זו, לבין קריאת איכה שיש לברך הוא כפול: א. למרות שקריאת מגילת איכה לא מוזכרת בפירוש בגמרא, יש רמז לקריאתה במסכת תענית, ולכן מעמדה מבוסס יותר ממגילת רות ושייך לברך על קריאתה. ב. מגילת איכה – נהוג שהחזן קורא לציבור בקול לכן שייך לברך עליה, מה שאין כן בשאר המגילות שכל אחד ואחד קורא לעצמו ובשקט.
טעם שני: טעם נוסף, גם אם אכן עולה ממסכת סופרים שיש לברך על קריאות אלו, דין זה נאמר אך ורק כאשר קוראים את המגילה מתוך קלף, אבל כאשר קוראים אותה מתוך ספרים מודפסים וכפי שהיה נהוג בזמנו – אין לברך על קריאה זו.
המגן אברהם והגר"א
נמצאנו למדים עד כה על שתי דעות, דעת הרמ"א שכל אדם ואדם קורא באופן פרטי את מגילת רות ללא ברכה, ודעת השולחן ערוך שכלל אין לקרוא את המגילות. בפוסקים נאמרו שלוש דעות נוספות, דעת המגן אברהם, דעת הגר"א בביאור לשולחן ערוך, ודעת הגר"א בספר המנהגים 'מעשה רב':
א. המגן אברהם (שם, ט) הסכים לדברי הרמ"א שכל אחד ואחד קורא לעצמו את המגילה בשקט, אבל חלק עליו וסבר שיש לברך על כל המגילות, למעט קהלת. בטעם הדבר שספר קהלת שונה ביאר בעל מחצית השקל, שכיוון שבגמרא במסכת שבת (ל ע"ב) מובא שרצו לגנוז את ספר קהלת, הרי שאין לברך על קריאתו.
ב. בביאור הגר"א לשולחן ערוך (שם), הסכים למגן אברהם שיש לברך על קריאת המגילה, למרות שקוראים אותה ביחיד ובספר (דהיינו לא בקלף). עוד הוסיף הגר"א ועל כך חלק על המגן אברהם, שגם על ספר קהלת יש לברך, שכן גם אם רצו לגנוז אותו, בסוף הכריעו שיש בו קדושה.
ג. בספר 'מעשה רב' המספר על מנהגי הגר"א מובאים שלושה חידושים נוספים: הראשון, הוא סבר שאפשר לקרוא את המגילה בברכה, רק כשקוראים אותה בציבור אך לא ביחיד. השני, יש לברך רק כאשר קוראים את המגילה מתוך קלף, אך לא כאשר קוראים אותה מספר מודפס. השלישי, בנוסף לברכת "מקרא מגילה", הגר"א הוסיף שיש לברך גם ברכת "שהחיינו".
(נשא – שבועות תשפ"ג)
