הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
רק באמצעות התמדה ב'קביעות עיתים ללימוד תורה' ניתן לשלב את הקדושה וערכיה בתוך חיי החול והעשייה
ערב חג השבועות 'זמן מתן תורתנו' וערב שבת 'נשא', אנו מבקשים לבחון כיצד ניתן לעמוד באחד האתגרים המשמעותיים ביותר של דורנו; שילוב לימוד התורה בצורה קבועה ומוסדרת בתוך סדר החיים העמוס והתובעני של אורח חיינו. רק כך ניתן לממש את הערך של 'התורה בחיי המעשה', וליישם את 'תורת בית המדרש' בחיי היום יום, כ'תורת חיים'. רק באמצעות התמדה ב'קביעות עיתים ללימוד תורה' לאורך זמן ניתן לשלב את הקדושה וערכיה בתוך חיי החול והעשייה, למלא את 'המצברים הרוחניים' ולהיות בתהליך התקדמות רוחנית מתמיד ש'נושא' אותנו ו'מנשא' אותנו כלפי מעלה. כבר בפרשת במדבר מצאנו את הציווי "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", וגם פרשתנו מתחילה ב"נשא": "אנו מוצאים במקומות הרבה שהקב"ה אמר למשה 'שאו את ראש וגו", 'כי תשא את ראש'. ולמה כן? אלא אמר הקב"ה למשה: משה! כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזו רוממה, שכאילו לי אתה רומם וכו'" (פסיקתא).
השאלה אינה רק טכנית, כיצד לממש ולהקצות את הזמן המתאים ללימוד בתוך הלו"ז הצפוף והתובעני. היא שאלה על מקורות ההנעה הפנימית שימריצו ויעוררו להרגיש צורך עז בלימוד התורה, להקדיש לו את הזמן הנדרש, ולהצליח לעמוד באתגר בקביעות ובהתמדה.
מקור ההנעה הראשוני הוא 'מצות תלמוד תורה': "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה וכו', ביום ובלילה, שנאמר: 'והגית בו יומם ולילה'" (רמב"ם תלמוד תורה א ח). לא מדובר רק על מילוי חובה, אלא גם על הבנה של חשיבות לימוד התורה כמרכיב של 'עבודת ד" בשגרת היום. יש הסבורים שדי במקור הנעה זה. יתר על כן הם סבורים שכל מקור אחר עלול להפוך את לימוד התורה ללימוד ש'אינו לשמה'. אולם חכמים החשיבו מאד גם מקורות הנעה נוספים, כלימוד של תחומים בתורה שהלומד מרגיש שיש לו בהם עניין אישי: תחומי לימוד רוחניים שממלאים צורך נפשי פנימי, או שיש לו בהם הנאה אינטלקטואלית וחוויה של יצירה. על כך אמרו: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: 'כי אם בתורת ד' חפצו'" (עבודה זרה יט א). "לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו" (רש"י שם). כלומר, יש חשיבות גדולה להנעה הבאה מתוך ענין בנושא הנלמד. "כָּל אֶחָד צָרִיךְ לַעֲסֹק בָּעֵסֶק שֶׁלּוֹ, בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עַל זֶה הֲכָנָה, וּבְיִחוּד הַדָּבָר נוֹהֵג בְּעִנְיְנֵי הַלִּמּוּד" (אורות התורה ט א). גילוי עניין בתחום מסויים בתורה מעיד על קשר נפשי עמוק אליו על כן יש צורך להיות קשוב לו. המשיכה לכך תשמר את ההנעה וחיוניותה ותאפשר לעמוד באתגר בקביעות.
ה'אבני נזר' מצא לנכון להדגיש גם את ההנעה שבהנאה הרגשית והאינטלקטואלית מהלימוד: "זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד התורה הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשטות, שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו, ובאמת זה טעות מפורסם, ואדרבא כי זהו עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה" (הקדמתו לספרו 'אגלי טל').
הרב קוק זצ"ל אף ראה סכנה באי התאמה של תחומי הלימוד לנטיות הנפש של הלומד: "יֶשְׁנָם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ לִמּוּדָם וְהַשְׁלָמָתָם הָרוּחָנִית בָּגְדוּ בִּתְכוּנָתָם הָאִישִׁית הַמְיֻחֶדֶת. הֲרֵי שֶׁאֶחָד מֻכְשָׁר לְדִבְרֵי אַגָּדָה, וְעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה אֵינָם לְפִי תְּכוּנָתוֹ לִהְיוֹת עָסוּק בָּהֶם בִּקְבִיעוּת, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לְהַעֲרִיךְ אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַמְיֻחָד הוּא מִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, כְּפִי הַמִּנְהָג הַמֻּרְגָּל, וְהוּא מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ נִגּוּד לְאֵלֶּה הָעִנְיָנִים שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, מִתּוֹךְ שֶׁהַהִשְׁתַּקְּעוּת בָּהֶם אֵינָהּ לְפִי טֶבַע כִּשְׁרוֹנוֹ הָעַצְמִי. אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא אֶת תַּפְקִידוֹ וּמְמַלְּאוֹ, לַעֲסֹק בִּקְבִיעוּת בְּאוֹתוֹ הַמִּקְצעַ שֶׁבַּתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לִתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, אָז הָיָה מַכִּיר מִיָּד שֶׁהַרְגָּשַׁת הַנִּגּוּד שֶׁבָּאָה לוֹ בְּעָסְקוֹ בְּעִנְיְנֵי הַהֲלָכָה לֹא בָּאָה מִצַּד אֵיזֶה חִסָּרוֹן בְּעַצְמָם שֶׁל הַלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנְּחוּצִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ מְבַקֶּשֶׁת מִקְצעַ אַחֵר לִקְבִיעוּתָהּ בַּתּוֹרָה, וְאָז הָיָה נִשְׁאָר נֶאֱמָן בְּאפֶן נַעֲלֶה לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, וְעוֹשֶׂה חַיִל בַּתּוֹרָה בַּמִּקְצוֹעַ הַשַּׁיָּךְ לוֹ, וכו'. אָמְנָם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת סִבַּת הַרְגָּשָׁתוֹ הַנִּגּוּדִית בְּלִמּוּד, וְהוּא מִתְגַּבֵּר נֶגֶד טִבְעוֹ, תֵּכֶף כְּשֶׁנִּפְתָּחִים לְפָנָיו אֵיזֶה דְּרָכִים שֶׁל הֶפְקֵר הוּא מִתְפָּרֵץ וְנַעֲשֶׂה שׂוֹנֵא וְעָר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה" (שם פס' ו).
זיהוי של תחומי העניין ומקורות ההנאה והיצירה בלימוד עשוי לסייע להתמודד עם האתגר, לאורך זמן, ולהתקדם מבחינה רוחנית.
(נשא – שבועות תשפ"ג)
