הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
מדי פעם פונים אלי לייעוץ אנשים שמתלבטים לגבי המשך דרכם הדתית (רובם מגיעים דרך מכון "עולמות", לשעבר "ידעיה"). מעניין לראות את ההבדלים בין בני נוער לבוגרים בהקשר הזה. בני נוער נוטים במקרים רבים לסוג של קיצוניות: הם רוצים הוכחות חזקות ותשובות מוחלטות, או שיזרקו את הכל. לעומת זאת, כאשר מדובר על אנשים מבוגרים יותר כמו סטודנטים או אברכים, בדרך כלל המצב יותר מורכב. בשלב הזה הם כבר מכירים בגדול את הטיעונים ואת טיעוני הנגד, את הקושיות ואת התשובות, ומודעים לכך שהכרעה ברורה וחד-משמעית – לא תהיה כאן. לשני הצדדים בוויכוח יש נקודות חוזק וחולשה, ואי אפשר להוכיח בבירור מי צודק. לכן, השאלות שלהם הן בעיקר איך להתנהל במציאות כזו של ספק וחוסר ודאות. בנוסף לכך, בשלב הזה אנשים בדרך כלל בחרו לעצמם דרך חיים שהם מרגישים איתה בנוח, ואינם מחפשים מהפכות קיצוניות כמו בגיל הנעורים.
במקרים כאלה, יש לנסות לברר מה בדיוק מפריע להם, ומה אפשר לעשות בנושא. זה לא ניתוח חד וחלק לכאן או לכאן, אלא יותר כמו טיפול בפיזיותרפיה. למעשה, יש כאן שני צירים מקבילים שצריך לבחון: 1. מה האמת. 2. מה טוב לי. יש כאלה שמשוכנעים במידה רבה שהיהדות היא אמת, אבל מרגישים שכמה היבטים בתוכה מפריעים להם. מאידך גיסא, יש כאלה שמרוצים בהחלט מאורח החיים הדתי, טוב להם שם, אבל הם לא משוכנעים שזו אכן האמת.
התשובה לכך היא לשקלל את שני הצירים: אם באופן כללי היהדות נראית לך סבירה, ואתה מרגיש בה בנוח, אז גם אם לא הכל משכנע ולא הכל נעים – זה מספיק כדי לבחור להישאר בדרך בזו. הרי זה לא שאם תבחר בחילוניות הכל יהיה מושלם. להפך. אפשר לבחור ביהדות מתוך החלטה, ולחיות עם הספקות והקשיים, בדיוק כמו שעושים בזוגיות, למשל.
בשלב הבא יש לבדוק מה בדיוק מפריע לך, ומה אפשר לעשות בנידון. אילו היית יכול, מה היית משנה ביהדות? מה היית עושה בתור חילוני שאינך עושה היום? פעמים רבות אפשר למצוא מענה לקשיים הללו בלי לעזוב את היהדות. כאשר מבינים שיש מרחב תמרון, הן ברמה האמונית והן ברמה המעשית, קל יותר למצוא את הדרך להמשיך בדרך.
(בהעלותך תשפ"ג)
שלום
אני לא דוס.
לדעתי מחפשי ה"אמת" – מחפשים תרוצים.