הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
כשהייתי ילד קראתי אגדה סינית על נער שניסה להערים על שד הנהר ולגרום לו להחזיר את הנהר למסלולו. לשם כך היה עליו לרוץ ולברוח מהנהר השוטף, לפני שהמים ישיגו אותו. שד הנהר רדף אחריו, אולם הנער היה מהיר מאד וכמעט הגיע לעיר. ואז השתמש השד בתכסיס אחרון: הוא השתיק את הרעש של מי הנהר. הנער חשב שהנהר נעצר, האט והיפנה את ראשו לאחור – ואז שטפו אותו המים הזדוניים.
בסיפור הזה יש מוסר השכל חשוב עבורנו. לאורך כל הגלות היה ברור ליהודים כי הם נמצאים במאבק תרבותי ורוחני מול אומות העולם. הללו מנסות להעביר אותם על דתם, והיהודים עומדים מולם באומץ ומסרבים להיכנע. ואכן, למרות שרבים נפלו, הצליח עם ישראל לשמור על זהותו בעקשנות ולא נכנע. והנה כבר הצליח להגיע בחזרה לארץ, ולהתקרב ליעד הסופי – הגאולה השלמה.
אלא שעכשיו, כך נראה, שינה השטן את תחבולותיו. כמו השד בסיפור, הוא גרם לנו לחשוב שהסכנה חלפה. שכבר הגענו למנוחה ולנחלה, ואין לנו עוד ממה לחשוש. הרי כבר יצאנו מהגלות ויש לנו מדינה, לא? וכך הרפה עם ישראל מזהירותו – והמים הזדוניים פרצו ושטפו פנימה.
עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב, שאמנם הגלות הסתיימה, אבל המלחמה נמשכת גם נמשכת. הכוחות הרוחניים השליליים שפועלים בעולם מנסים ללא הרף לבחון ולהכשיל אותנו. השפעות תרבותיות מכל רחבי העולם, מהמערב ועד למזרח הרחוק, מציפות אותנו דרך המדיה והאינטרנט, ומרעילות אותנו בתפיסות המנוגדות ליהדות.
אפשר להילחם. אפשר להתגונן. אפשר לברור את הטוב מתוך הרע. אבל לשם כך צריך להיות מודעים קודם כל לכך שאנחנו במלחמה, ושיש אויבים. מי שיושב בשאננות בתוך ביתו, ופותח אותו לרווחה לפני כל אופנה חדשה או רעיון "מוסרי" מעוות – זהותו היהודית עלולה להיטשטש ולהימחק מהר מאד. אנחנו כבר רואים היום איך מעשים שפעם נחשבו פסולים גם בציבור החילוני, נחשבים היום לשיא הנאורות, עד שמי שמשמיע ביקורת כלפיהם נחשב חשוך. עוצמתה של שטיפת המוח מבהילה לא פחות מהתוכן שלה, וממחישה עד כמה קל לשלוט בדעת הקהל ולעצב אותה.
אנחנו כבר לקראת קו הסיום. בואו נחזיק מעמד עד הסוף ולא ניתן לאויב לתפוס אותנו ברגע האחרון.
(תזריע מצורע תשפ"א)
