כל תינוק יכול לדבר יפנית

בשנים האחרונות אני לומד יפנית. יפנית היא שפה יפה ונעימה לאוזן, שיש לה מספר תכונות המקלות על לימודה. ראשית, היא מורכבת מעיצורים ברורים וחזקים, שקל לזהות ולבטא. אם תשמעו משפט ביפנית, תוכלו לחזור עליו בקלות. זאת בניגוד לשפות רבות אחרות, שמכילות צלילים גרוניים, מאנפפים או שוברי שיניים. שנית, הדקדוק הבסיסי שלה פשוט יחסית – אין בניינים שונים לפעלים או הטיות מסובכות, הבדלים בין זכר/נקבה, יחיד/רבים או הווה ועתיד. אמנם התחביר ומבנה המשפטים שונה מזה שאנו רגילים אליו בשפות כמו עברית ואנגלית, אבל אפשר לקלוט אותו די מהר. אולם, למרות כל זאת, גם אחרי תרגול יומי של כמה שנים לא הצלחתי להתקדם מעבר לידיעה בסיסית של השפה, שמאפשרת לי לכל היותר לומר או להבין משפטים פשוטים, או לזהות אוצר מילים מסוים. אין מה לעשות, לימוד שפה הוא עניין לא קל, אם לא משקיעים בו בצורה מאד אינטנסיבית.

ומשום כך, מדהים לראות באיזו קלות מצליחים תינוקות לקלוט שפה. לנו זה נשמע מובן מאליו, אבל למה שיצור בעל כישורים קוגניטיביים כה בסיסיים יבין בכלל שדווקא הצלילים שאנשים מפיקים מפיהם הם סוג של תקשורת בעלת משמעות? כבר בשנה הראשונה התינוקות מבינים זאת, ומצליחים לזהות מילים מסוימות ואת טון הדיבור. הם קולטים הבעות פנים ושפת גוף, מחברים אותם לצליל של הדיבור ומגבשים מושג לגבי הכוונה שלו. פעוטות בגיל שנתיים, שעוד לא יודעים ללבוש מכנסיים לבד, כבר מבינים אינטואיטיבית את הדקדוק והתחביר של השפה, ויודעים לבנות משפטים תוך שימוש בהטיות הנכונות, בצורות זכר/נקבה, יחיד/רבים, עבר/עתיד וכן הלאה. אם ישאלו אותם מהם כללי הדקדוק של השפה, הם אפילו לא יבינו את השאלה – אבל זה לא מונע מהם לקלוט ולדבר לפי אותם כללים. אפילו שפות מסובכות, שלמבוגרים אינטליגנטיים נדרשות שנים של לימוד מסודר כדי לשלוט בהן, נקלטות בטבעיות אצל תינוקות, שאינם לומדים באופן סדור אלא פשוט שומעים דיבורים.

הפלא הגדול הזה מראה עד כמה מהותו של האדם אכן קשורה לכוח הדיבור, המוטמע בו מלידתו. הדיבור הוא הבסיס לחוכמה האנושית, ואנחנו מגיעים לעולם כאשר "האפליקציה" הזו כבר מותקנת בנו, וקולטים שפות בגיל צעיר יותר מאשר בבגרות. נקודה למחשבה ולהודאה לה'.

(שלח תשפ"ג)