ניגודי אינטרסים בין אח לאח או בין אחות לאחות מלווים אותנו לכל אורך ספר בראשית. אף רואים אנו הבדל בין התנהגות האחים להתנהגות האחיות. אצל האחים מערכת היחסים היא אלימה, כמו קין הקם על הבל אחיו והורגו, או עשו המבקש להרוג את יעקב, וכן האחים עם יוסף. ואילו אצל האחיות לאה ורחל, לא זו בלבד שהן אינן פוגעות אחת בזולתה, אלא אדרבא, כל אחת מהן מוכנה אפילו לוותר משלה לטובת אחותה. הדבר מתחיל כאשר בא יעקב לביתו של לבן. באותה תקופה, היו חייה של לאה קשים, יעקב העדיף את רחל, אהב אותה וציפה לשאת אותה לאשה. בשלב זה מתגלה גדלות רוחה של רחל, החוסכת מאחותה את הבושה אפילו במחיר ויתור על בחיר לבה, כמו שמתאר המדרש (פתיחתא לאיכ"ר כד): "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חילפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה".
נישואיה של לאה נכפו על יעקב בעורמה. איך זה השפיע על יחסו של יעקב ללאה לאחר הנישואין? על כך נחלקו המפרשים: לפי הנצי"ב, יעקב שנא את לאה, ככתוב: "וירא ה' כי שנואה לאה", וכדברי לאה: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי", ורק לאחר שנולדו ללאה ילדיה חל מהפך ביחסו ללאה. יש מפרשים שיעקב מלכתחילה לא שנא את לאה, שהרי כתוב: "ויאהב גם את רחל מלאה", כלומר שאהב את לאה אלא שאת רחל אהב יותר. החתם סופר הביא בספרו "תורת משה" את פירוש המגן אברהם, שבאמת יעקב לא שנא את לאה, אלא החשש היה שיעקב עלול לשנותה על שכפתה עליו נישואין ברמאות. ההשגחה העליונה ביקשה למנוע את השנאה הזו, "ויפתח את רחמה", ולכך ציפתה גם לאה אחר לידת ראובן שאמרה: "עתה יאהבני אישי". אבל יחד עם זאת, אין לאה מנצלת את יתרונה על רחל בהולדת הילדים, אלא אף מוכנה לוותר על הילד השביעי שלה לטובת רחל, ובלבד שלא תיפגע אחותה, כמו שמובא בגמרא (ברכות ס א): "דנה לאה דין בעצמה, אמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה שלי וארבעה של בני השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, מיד נהפכה והייתה לבת, שנאמר: 'ותקרא את שמה דינה' שדנה דינה לעצמה".
לאורך כל הדרך אנו רואים שההשגחה העליונה מסייעת להשתלבות לאה בבית יעקב, כמו הכתוב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", וכמו שאומרת לאה: "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי". את ההשתדלות הזו של ההשגחה העליונה לשלב את לאה בבית יעקב ניתן להבין מפני תפקידה המיוחד של לאה, שנוסף לתפקידה להיות אשתו של יעקב, נפל בחלקה שדרכה יתגלה המשיח בישראל. מסלול התגלותו של המשיח מתחילתו ועד הסוף היה בדרך לא צפויה, החל מתחנתו הראשונה במעשה שתי בנות לוט, שמהן יצאו רות המואבייה ונעמה העמונית. לאחר מכן, נישואי לאה ליעקב שהייתה התחנה השנייה שממנה נולד יהודה, משם תחנתו השלישית של המשיח הייתה לידתו של פרץ מתמר, והרביעית לידת עובד מרות. המשותף לכל המקרים הללו, שהנשים הן שהיו היוזמות, ומעשיהן נעשו בלא ידיעת הבעלים ובניגוד לכוונתם.
(ויצא תשע"ח)
יחסי לאה ורחל
השארת תגובה